ירושה / אריה סיון קְרוֹבַי שֶׁנִּפְטְרוּ הוֹרִישׁוּ לִי חֻלְצוֹת רַבּוֹת. אֵין לִי סָפֵק שֶׁלֹּא אַסְפִּיק לִלְבֹּשׁ אֶת כֻּלָּן. אַל תַּכְבִּיד עַל יוֹרְשֶׁיךָ. הִפָּטֵר, כָּל עוֹד אַתָּה יָכֹל מִכָּל מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם עִנְיָן בּוֹ: כִּתְבֵי-יָד עֲשֵׁשִׁים סְפָרִים שֶׁנִּצְטַבְּרוּ עַל מַדָּפִים טְעוּנֵי-אִבּוּק תַּצְלוּמִים שֶׁרַק אַתָּה רוֹאֶה בָּהֶם, עֲדַיִן, מִישֶׁהוּ מֻכָּר. מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.

* תל-אביב בשנות הארבעים הראשונות
* זיכרון ילדות
* מעין ט"ו בשבט
* שאלות לא קלות


"מהספה שמשמשת לי שדה-תעופה אני ממריא"
על הספר השלמה לאריה סיון, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.
מאת שי דותן