*
קִנֵּאתִי בֶּעָלֶה שֶׁנִּתַּק מִן הֶעָנָף
וְהִתְעוֹפֵף אֶל הַמָּקוֹם שֶׁנְּשָׂאוֹ הָרוּחַ
גַּם אֲנִי אֶתְנַשֵּׂא
גַּם אֲנִי אֶצְטַלֵּל עִם הָרוּחַ
אִם הַתְּשׁוּקָה לְהִדַּמּוֹת לִפְרִיחָתוֹ
הָעֲדִינָה שֶׁל הַתַּפּוּז הִיא חֵטְא -
אָשׁוּב וְאֶחְטָא.
|
 |
מאת אריאל לוינסון