כֵּיצַד לְהַרְכִּיב אָדָם וּשְׁמוֹ יַקִּיר?* / יקיר בן-משה

מִן הָרֵיקוּת. רוֹקַנְתִּי אֶת שָׁרוֹן וְאֶת יָפְיָהּ, רוֹקַנְתִּי אֶת גּוּפָהּ. רוֹקַנְתִּי לָהּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעֶצֶם, חָנַקְתִּי אֶת רֵיחָהּ. פָּגַעְתִּי בָּהּ כְּמוֹ שֶׁפּוֹגְעִים בִּזְבוּב בָּאַמְבָּט, שָׁטַפְתִּי צְלִיל בִּכְיָהּ. רוֹפַפְתִּי וְשִׁחְרַרְתִּי אֶת סֻכַּת אֲחִיזָתָהּ וּכְשֶׁבִּקְּשָׁה שֶׁאַשְׁאִיר לָהּ קְצָת גִּרְגּוּר שֶׁל חֲרָטָה, בָּלַעְתִּי רִיר גְּרוֹנָהּ. וְעַכְשָׁו אֲנִי כָּאן, מִתְמַלֵּא בְּרֻקָּהּ. רֹק שֶׁלָּהּ, הַמַּחְלִיק בַּגַּרְגֶּרֶת וּמִסְתּוֹבֵב לִי בַּגּוּף, סוֹבֵב וְנוֹזֵל וּפוֹעֵם בִּכְבֵדוּת. וּבִהְיוֹתִי לְבַדִּי, חוֹבֵט טִפּוֹתָיו בְּכִלְיוֹתַי הַכּוֹשְׁלוֹת, אֲנִי מַקְשִׁיב לָהּ: הֵד רָפוּס שֶׁל זִכְרוֹנוֹת. נ.ב. מָה רוֹחֵשׁ בְּאָזְנָהּ שֶׁל שָׁרוֹן כָּעֵת, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נִזְכָּר בָּהּ? בְּוַדַּאי, מַסְמְרִים וּבְרָגִים מַשְׁמִיעִים קוֹל נֶפֶץ תַּחַת מְלֵאוּתָם הָרוֹפֶפֶת, אוֹחֲזִים בְּכֹחוֹת אַחֲרוֹנִים צְרִימָה שֶׁל נַעֲרָה מְסָרֶבֶת; הוֹ, שָׁרוֹן! הַאִם שָׁכַחְתִּי דְּבַר מָה? *וריאציה עַל נוֹשׂא יְשֻׁרוּן.