הַדַּף הוּא מִישׁוֹר אֲנִי מַצִּיב כַּמָּה שִׂיחִים בִּדְרוֹמוֹ (סָמוּך לְחַזִי) מְעַט צָפוֹנָה, עַל גִּבְעָה לְבָנָה, מִקְרִית, יוֹשֶׁבֶת נַעֲרָה מִן הֶעָבָר וְתוֹלֶשֶׁת עֲלֵי כּוֹתֶרֶת מֵחַרְצִית שֶׁקָּטְפָה סָמוּךְ מְאֹד לַמָּקוֹם בּוֹ נוֹגֵעַ הָעֵט עַכְשָׁו. לֹא קַל לְהָכִיל אֶת כָּל הַנִּרְאֶה. מְנִיפַת הָעַיִן מַרְעִידָה מִמַּאֲמָץ וּמִשֶּׁמֶשׁ. הַפִּתּוּי גָּדוֹל לִנְטֹשׁ הַכֹּל וְלִגְלֹשׁ שָׁקֵט כִּדְיוּנָה, אֶל הַחֲשֵׁכָה, וְכַנִּרְאֶה כְּבָר הָיִיתִי עוֹשֶׂה כֵּן אִלְמָלֵא יָדַעְתִּי כִּי הַדַּף לֹא יֵעָלֵם. כָּךְ אָנוּ חַיִּים. אֲפֵלִים וּמִתְגַּלִּים לְסֵרוּגִין. אַתָּה, אֲנִי, הַדַּף הַנִּבְזִי, הָאָהוּב, הַחוֹזֵר וּמַזְכִּיר כִּי אֵין לַעֲזֹב, גַּם הַנַּעֲרָה (בָּגְרָה בֵּינְתַיִם, אַף יָפְתָה) סִיְּמָה לִתְלֹשׁ אֶת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת וְעַתָּה הִיא מֵרַחֶפֶת רַכּוֹת, בֵּין הַשּׁוּרוֹת - יָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת, שְׂעָרָהּ מִתְנַשֵּׁם בְּאוֹר הַצָּהֳרַיִם הַכָּחֹל. אַל חָשַׁשׁ. הִיא נִשְׁאֶרֶת.