פרקי יום / ליאור שטרנברג

(קרסול/עפר/כלי הבית)

הַבֹּקֶר
פִּלַּח אוֹתִי קַרְסֹל
רַגְלֵךְ הַלְּבָנָה
מִתּוֹךְ חֲלוֹם רַע.

אֲנִי זוֹכֵר פָּנִים
שְׁטוּפוֹת בַּמְּעַרְבֹּלֶת, עָשָׁן
מְסַמֵּא.

חֲלֵב גּוּפֵךְ
נִמְזָג
בִּסְלִיל עָשָׁן.

בַּכִּיּוֹר
הִזְדַּעֲקוּ קוֹלוֹת זָרִים
מִפִּי הַצִּנּוֹר,

יוֹם חָדָשׁ הֵחֵל
בְּטִרְטוּר פַּטִּישֵׁי הָאֲוִיר

וְקוֹל מְכוֹנוֹת הַחֲפִירָה
הַנּוֹבְרוֹת בֶּעָפָר.

הוֹ אֲהוּבָה,
כַּמָּה כָּל זֶה נִמְאַס!

הָאֲרוֹנוֹת מְלֵאִים בִּנְשִׁימַת בְּגָדַיִךְ.
לִמְרַאֲשׁוֹת הַמִּטָּה נִצָּבִים בַּקְבּוּקֵי הַבֹּשֶׂם
כִּזְקִיפִים -

אַךְ גַּם כֵּלִים פְּשׁוּטִים יוֹתֵר
סַכִּין הַלֶּחֶם,
הַכִּסְאוֹת,
הַסְּפוֹג הַמְעֻפָּשׁ עַל אֶדֶן הָאַמְבָּט

כֻּלָּם שָׁרִים אוֹתָךְ יוֹם יוֹם.

הַאִם עָלַי לְקַלֵּף אֶת זִכְרֵךְ מִן הַחֲפָצִים
כְּדֵי לִזְכּוֹת וְלוּ בִּמְעַט
שֶׁקֶט

(אֶרֶץ זָרָה)

אֶצְבְּעוֹת מִיגְרֶנָה חִוְרוֹת
רוֹדְפוֹת אוֹתִי
לְאֶרֶץ זָרָה וְרָעָה
בָּהּ עָלַי לִדְרֹךְ יָחֵף
בְּתוֹךְ עִקְּבוֹתַי
כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.

הָנִיחִי יָדֵךְ עַל עָרְפִּי.
דַּבְּרִי אֵלַי מִלִּים
בָּאֲפֵלָה. שִׁכְבִי
אִתִּי. יַחַד
נִישַׁן.

(הַנָּהָר)

הָעִוֵּר שֶׁבְּתוֹכִי מוֹלִיךְ אוֹתִי שׁוּב
אֶל הַמַּיִם, אֶל הַנָּהָר.

הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת?

בָּאוֹר הֶהָזוּי נִדְמוּ הָעֵצִים כְּגוּפִים עֵירֻמִּים

הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁעִינָה חָזֶה כָּבֵד
עַל צַמְּרוֹת הָאֳרָנִים
וְרֶשֶׁת אֲפֵלָה נִמְתְּחָה עַל פָּנֵינוּ כְּיָד
עִם עֶרֶב.

עֲגֻלִּים
חִוְרִים
יְרֵחִיִּים

חָמְקוּ יְלָדִים בְּלִי קוֹל
בֵּין הָעֵצִים

וַאֲנַחְנוּ אַחֲרֵיהֶם
כָּל הַלַּיְלָה

סַהֲרוּרִיִּים

(עַפְעַף/חֶדֶר/לַיְלָה)

מַרְעִיד הָעַפְעַף.
אֲנִי דּוֹרֵךְ בְּתוֹךְ
צִלֵּךְ כִּבְמֵי
חֲלוֹם.

הֶהָיִית זוֹ אַתְּ
בְּעִקּוּל הַנָּהָר, אִלֶּמֶת,
יָפָה כִּכְאֵב, אֲבוּדָה
בְּעַרְפֶל זְרוֹעוֹת

אַתְּ, הַשּׁוֹתֶקֶת
כְּעֵץ בְּגַבִּי, צֵל
הַנּוֹפֵל בָּאוֹר
הַשּׁוֹטֵף מִן הַדֶּלֶת

הַאִם תַּכְחִישִׁי
כִּי בָּאת הַלַּיְלָה
אֶל חַדְרִי, עֲטוּפָה,
לְבָנָה כְּקַרְסֹל,
שְׁקֵטָה כְּמַיִם

הֲתַכְחִישִׁי כִּי נִצַּבְתְּ
לְרַגְלֵי הַמִּטָּה
לְלֹא עֵינַיִם שֶׁל מַמָּשׁ,
שֵׂעָר, כְּמוֹ לַיְלָה,
שׁוֹטֵף אֶת כְּתֵפַיִךְ

הַאִם תַּכְחִישִׁי,
הוֹ אֲהוּבָה מְשֻׁגַּעַת מִצֵּל
וְתוֹלָעִים, כִּי בָּאת הֵנָּה,
הַלַּיְלָה,
לְהַטְרִיפֵנִי בַּשֵּׁנִית
וְלַחֲלוּטִין

(חדרים/קול מים)

בֵּין חַדְרֵי הַדִּירָה אֲנִי שָׁב לָשִׁיר אֶת שִׁיר הַמַּיִם:

הַכִּיּוֹר,
חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה,
הָאַסְלָה,
גּוֹעֲשִׁים בְּאָזְנַי
כַּהֲמוֹן אֲשָׁדִים לְבָנִים.

פַּעַם אַחַר פַּעַם אֲנִי נוֹעֵץ אֶת יָדִי
אֶל תּוֹךְ הַנּוֹזֵל הַפּוֹעֵם

פַּעַם אַחַר פַּעַם אֲנִי נוֹתָר
רֵיק

לְלֹא הַנָּהָר,
לְלֹא הַבָּשָׂר
שֶׁל גּוּפֵךְ.