שיר אהבה / אן סקסטון

הָיִיתִי
הַנַּעֲרָה שֶׁל מִכְתַּב הַשַּׁרְֹשֶרֶת,
הַנַּעֲרָה שֶׁתָּמִיד מְדַבֶּרֶת עַל אֲרוֹנוֹת מֵתִים וְחוֹרֵי מַנְעוּל,
זוֹ שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת הַטֶּלֶפוֹן,
הַתְּמוּנָה הַמְּקֻמֶּטֶת וְהַקְּשָׁרִים הָאֲבוּדִים,
זוֹ שֶׁאָמְרָה כָּל הַזְּמַן -
תַּקְשִׁיב! תַּקְשִׁיב!
אָסוּר לָנוּ! לְעוֹלָם אָסוּר לָנוּ!
וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה...

זוֹ
שֶׁעֵינֶיהָ מֻסְתָּרוֹת לְמֶחֱצָה מִתַּחַת לַמְּעִיל,
שֶׁעֵינֶיהָ גְּדוֹלוֹת וּכְחֻלּוֹת כְּמַתֶּכֶת אֶקְדָּח,
שֶׁהַוְּרִיד הַדָּק בְּעִקּוּל צַוָּארָהּ
מְזַמְזֵם כְּמוֹ קוֹלָן,
שֶׁכְּתֵפֶיהָ עֵירֻמּוֹת כְּמוֹ בִּנְיָן,
עִם כַּף רַגְלָהּ הַדַּקָה וְהַבְּהוֹנוֹת הָרָזוֹת,
עִם קֶרֶס אָדֹם וְיָשָׁן בְּפִיהָ,
הַפֶּה שֶׁדִּמֵּם לְלֹא הֶרֶף
לְתוֹךְ הַשָּׂדוֹת הַנּוֹרָאִים שֶׁל נַפְשָׁהּ...

זוֹ
ֹשֶתָּמִיד נִרְדְּמָה,
עַתִּיקָה הִיא הָיְתָה כְּמוֹ אֶבֶן,
כָּל יָד גּוּשׁ שֶׁל בֶּטוֹן,
לְמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת,
וְאָז הָיְתָה מִתְעוֹרֶרֶת
לְאַחַר אוֹתוֹ מָוֶת קָטָן,
וְאָז הָיְתָה רַכָּה כְּמוֹ...
שַׁבְרִירִית כְּמוֹ...

רַכָּה וְשַׁבְרִירִית כְּמוֹ
יוֹתֵר מִדַּי אוֹר,
רְחוֹקָה מִסַּכָּנָה
כְּמוֹ קַבְּצָן שֶׁאוֹכֵל
אוֹ עַכְבָּר עַל גַּג
בְּלִי דְּלָתוֹת בָּרִצְפָּה,
בְּלִי דָּבָר יָשָׁר יוֹתֵר
מֵהַיָּד שֶׁלְךָ בְּיָדָהּ -
בְּלִי אִישׁ, בְּלִי אִישׁ מִלְּבַדְּךָ!
וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
בְּלִי אִישׁ, בְּלִי אִישׁ מִלְּבַדְּךָ!
הוֹ! אִי אֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם
אֶת הָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה,
אֶת הַמּוּזִיקָה הַזֹּאת,
אֶת הַתֵּאַטְרוֹן הַזֶּה,
הַשָּׂדֶה הַזֶּה שֶׁל סְיָחֵי הַפּוֹנִי.

השתיקה / אן סקסטון

ככל שאני כותב יותר, נדמה שהשתיקה מכרסמת בי יותר.
ס.ק. ויליאמס

חַדְרִי מְסֻיָּד לָבָן,
לָבָן כְּמוֹ תַּחֲנַת רַכֶּבֶת כַּפְרִית
וְשָׁקֵט בְּדִיּוּק כָּמוֹהָ;
לָבָן מֵעַצְמוֹת תַּרְנְגֹלֶת
מַלְבִּינוֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה,
אַשְׁפָּה טְהוֹרָה,
וְשָׁקֵט בְּדִיּוּק כָּמוֹהָ;
מֵאחוֹרַי נִצָּב פֶּסֶל לָבָן
וּצְמָחִים לְבָנִים
צוֹמְחִים כְּמוֹ בְּתוּלוֹת מְגֻנּוֹת,
שׁוֹלְחִים לְשׁוֹנוֹת צְמִיגוֹת
אֲבָל לֹֹא אוֹמְרִים דָּבָר.

לִשְׂעָרִי גָּוָן אֶחָד שֶׁל שָׁחוֹר.
הוּא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ הַלְּבַנָה
וְעַכְשָׁו הוּא פֶּחָם.
גַּם הַחֲרוּזים שֶׁלִי שְׁחוֹרִים,
עֶשְֹרִים גַּלְגַּלֵּי עֵינַיִם שֶׁהֵקִיא הַר הַגַּעַשׁ,
מְעֻוָּתוֹת לְגַמְרֵי.

אֲנִי מְמַלֵאת אֶת הַחֶדֶר
בְּמִלִּים שֶׁנּוֹבְעוֹת מֵעֵטִי.
מִלִּים שׁוֹתְתוֹת מִמֶּנּוּ כְּמוֹ הַפָּלָה.
אֲנִי מְזַמְזֶמֶת מִלִּים לַחֲלַל הָאֲוִיר
וְהֵן חוֹזְרוֹת כְּכַדּוּרֵי סְקווֹש.
וַעֲדַיִן שְׁתִיקָה.
תָּמִיד שְׁתִיקָה.
כְּמוֹ לֹעַ תִּינוֹק עֲנָקִי.

הַשְּׁתִיקָה הִיא מָוֶת.
הִיא חוֹזֶרֶת כָּל יוֹם בְּמַכַּת הַהֶלֶם שֶׁלָּהּ
לָשֶׁבֶת עַל כְּתֵפִי, צִפּוֹר לְבָנָה,
וּלְנַקֵּר בָּעֵינַיִם הַשְּׁחוֹרוֹת
וּבַשְּׁרִיר הָרוֹעֵד הָאָדֹם
שֶׁל פִּי.

אנחנו / אן סקסטון

הָיִיתִי עֲטוּפָה פַּרְוָה
שְׁחוֹרָה וּפַרְוָה לְבָנָה וְ
אַתָּה פָּרַמְתָּ אוֹתִי וְאָז
הִנַּחְתָּ אוֹתִי בְּאוֹר זָהָב
וְאָז הִכְתַּרְתָּ אוֹתִי,
בְּעוֹד הַשֶּׁלֶג צוֹנֵחַ בְּחִצִּים אֲלַכְסוֹנִיִּים
מִחוּץ לַדֶּלֶת.
בְּעוֹד שֶׁעֶשְׂרִים סָמַ"ק שֶׁלֶג
נָפְלוּ כְּמוֹ כּוֹכָבִים
בִּרְסִיסֵי סִידָן קְטַנִּים,
אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּתוֹךְ גּוּפֵינוּ
(אוֹתוֹ חֶדֶר שֶׁיִּקְבֹּר אוֹתָנוּ)
וְאַתָּה הָיִית בְּתוֹךְ גּוּפִי
(אוֹתוֹ חֶדֶר שֶׁיִּשְׂרֹד אַחֲרֵינוּ)
וּבַתְחִלָּה הִסְפַּגְתִּי אֶת כַּפּוֹת
רַגְלֶיךָ בְּמַגֶּבֶת
מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי שִׁפְחָתְךָ
וְאָז קָרָאתָ לִי נְסִיכָה.
נְסִיכָה!
הוֹ אָז
קַמְתִּי וְעָמַדְתִּי בְּעוֹר הַזָּהָב שֶׁלִּי
וְהִצְנַחְתִּי אֶת הִמְנוֹנוֹת הַתְּפִלָּה
וְהִצְנַחְתִּי אֶת הַבְּגָדִים
וְאַתָּה הִתַּרְתָּ אֶת הָרֶסֶן
וְאַתָּה הִתַּרְתָּ אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת
וַאֲני פָּרַמְתִּי אֶת הַכַּפְתּוֹרִים,
הָעֲצָמוֹת, הַמְּבוּכוֹת,
אֶת הַגְּלוּיוֹת מִנְּיוּ אֵינְגְלַנְד,
אֶת לֵיל יָנוּאָר וְהַשָּׁעָה עֶשֶׂר,
וְעָלִינוּ כְּמוֹ חִטָּה,
דּוּנַם אַחַר דּוּנַם זָהָב.
וְקָצַרְנוּ,
קָצַרְנוּ.

עקרת בית / אן סקסטון

יֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּשָֹּאוֹת לְבָתִּים.
בַּיִת זֶה סוּג אַחֵר שֶׁל עוֹר; יֵשׁ לוֹ לֵב,
פֶּה, כָּבֵד וִיצִיאוֹת סְדִירוֹת.
הַקִּירוֹת קְבוּעִים, וּוְרוּדִים.
תִּרְאוּ אֵיךְ הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכֶּיהָ כָּל הַיּוֹם,
רוֹחֶצֶת אֶת עַצְמָהַּ בִּמְסִירוּת.
גְּבָרִים נִכְנָסִים בְּכֹחַ,
נִמְשָׁכִים כְּמוֹ יוֹנָה הַנָּבִיא הַחוּצָה
לְתוֹךְ אִמּוֹתֵיהֶם הַבַּשְׂרָנִיּוֹת.
אִשָּׁה הִיא אִמָּהּ שֶׁלָּה.
זֶה הַדָּבָר הָעִקָּרִי.

אן סקסטון, מן הבולטות שבמשוררים הוידויים האמריקאיים, נולדה ב 9 בנובמבר 1928 בניוטון מסצו'סטס. היא השתתפה בסדנאות הכתיבה של ג'ון הולמס ורוברט לואל (בסדנתו של לואל היא פגשה בסילביה פלאת' והשתיים הפכו לידידות קרובות). בהמשך זכתה שירתה להכרה והתעניינות רבה מצד מבקרים וקוראים כאחד ורכשה לעצמה מהר מאד קהל נאמן. היא פרסמה מספר ספרי שירה, עליהם זכתה בפרסים חשובים, ביניהם פרס פוליצר היוקרתי. שירתה, בדומה למשוררים אחרים בני דורה, ואולי אף באורח מוקצן יותר, עסקה בחומרים אישיים במיוחד ובנושאים שהיו בגדר טאבו באותה תקופה. אן סקסטון התאבדה ב 4 באוקטובר 1974. ספריה האחרונים ראו אור לאחר מותה.