רַק בְּעִבְרִית יָפֶה
מִתְחָרֵז עִם קָפֶה,
רוֹפֵא עִם אוֹפֶה, עַל כֵּן

הַשִּׁירָה תִּתְפָּרֵק
עַל מַחְצָלוֹת מוּל הַשֶּׁמֶשׁ,
הִיא תִּהְיֶה
רִבּוֹא גַּרְעִינֵי דְּלַעַת רוֹעֲדִים

הַשִּׁירָה תַּלְבִּין עַל גַּגּוֹת
שְׁטוּחִים, בָּרוּחַ
הָרַכָּה תַּחְוִיר
עַד בֹּהַק עָמוּם, תַּזְכִּיר
עַצְמוֹת אָדָם.

מאיר ויזלטיר, מתוך הספר "מחסן", הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, תשנ"ה - 1995