שיר מס' 4

הַלָחְמָה הַיּוֹם-יוֹמִית הַזֹּאת -
מִתְרַגְּלִים אֵלֶיהָ.
יָדֶיךָ כְּאִלּוּ רוֹאוֹת מֵעַצְמָן.
הֵן נִצְמָדוֹת אֶל הַחֶרֶב
וּ-קְלִיק, נִנְעֲלוֹת:
מְשַׁסְּפוֹת, נִנְעָצוֹת,
גּוֹדְעוֹת וּמְבַתְּרוֹת
עַד שֶׁלֹּא נוֹתָר אֶת מִי.

(חלק מתוך שיר)

שמעון בוזגלו:

• שיר מס' 2
• שיר מס' 4
• שיר מס' 6
• שיר מס' 9

• מבקר צרפתי, משורר ישראלי וחייל יווני נפגשים בבית קפה.
  על ספרו של שמעון בוזגלו "תל היסרליק", הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס 2002
  מאת אריאל זינדר

שיר מס' 2 / שמעון בוזגלו

הַחַיָּלִים שְׂמֵחִים.
לְפָחוֹת, כָּךְ זֶה נִרְאֶה.
אֲנִי לֹא.
לֹא קַל לִי לָלֶכֶת מִפֹּה,
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כָּל בֹּקֶר,
בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁנִים,
אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאֶתְגָּר שֶׁלְּךָ
רוֹבֵץ מוּל עֵינֶיךָ
כְּמוֹ מָמוּתָה עֲצוּמָה
הַמַּטָּה אֵלֶיךָ, כִּבְיַּתּוּשׁ,
אֶת עֵינָהּ הָעֲצֵלָה,
מְפַהֶקֶת וּמְנִיחָה אֶת רֹאשָׁהּ
עַל כַּף רֶגֶל עָבָה וּמְיֻבֶּלֶת.
אַתָּה נִגַּשׁ לִשְׁטֹף אֶת פָּנֶיךָ
בְּמֵימֵי הַנָּהָר הַסָּמוּךְ,
מְנַגֵּב אוֹתָן בְּשׁוּלֵי חֻלְצָתְךָ
וְחוֹשֵׁב עַל כָּךְ שֶׁהַיּוֹם,
הַיּוֹם אַתָּה תַּכְרִיעַ אוֹתָהּ.
כָּכָה עֶשֶׂר שָׁנִים.
כָּל בֹּקֶר.

הַלָחְמָה הַיּוֹם-יוֹמִית הַזֹּאת -
מִתְרַגְּלִים אֵלֶיהָ.
יָדֶיךָ כְּאִלּוּ רוֹאוֹת מֵעַצְמָן.
הֵן נִצְמָדוֹת אֶל הַחֶרֶב
וּ-קְלִיק, נִנְעֲלוֹת:
מְשַׁסְּפוֹת, נִנְעָצוֹת,
גּוֹדְעוֹת וּמְבַתְּרוֹת
עַד שֶׁלֹּא נוֹתָר אֶת מִי.
וּכְמוֹ תַּרְנְגֹלֶת כְּרוּתַת רֹאשׁ
שֶׁרָצָה בְּאָמוֹק עַד שֶׁנּוֹפֶלֶת,
יָדְךָ מַמְשִׁיכָה לְהִתְנוֹפֵף
וְאָז - קוֹרֶסֶת בְּלֵאוּת נוֹרָאִית.
יָשַׁבְתִּי עַל הַקַּסְדָּה שֶׁלִּי.
אֲחֵרִים עָמְדוּ, שׂוֹחֲחוּ,
שִׁחְרְרוּ אֶת גּוּפָם.
הָרוֹפְאִים טִפְּלוּ בַּפְּצוּעִים,
הַחוֹבְשִׁים פִּנּוּ אֶת הַגְּוִיּוֹת.
הַחוֹל הַחַם שֶׁנֵחְפַּן בְּכַף יָדִי
נָזַל לוֹ לְאִטּוֹ מִמִּרְוְחֵי הָאֶצְבָּעוֹת
וְיָצַר תְּלוּלִית קְטַנָּה.
בְּכַף הַיָּד הָאַחֶרֶת נִגַּבְתִּי אֶת הַזֵּעָה
וְהֵרַמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ:
הַמָּמוּתָה אָסְפָה אֶת בָּנֶיהָ.

נָכוֹן, זֶה מִשְׂחָק,
אֲנִי לֹא מִתְוַכֵּחַ!
מִשְׂחָק מְסֻכָּן?
זֶה בְּדִיּוּק הָעִנְיָן!
לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ?
רַק אֶת זֶה אֲנִי יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמִי!
לְפִילוֹפוֹבּוֹס מִן הַשַּׁיֶּטֶת הַכְּרֵתִית
שֶׁטּוֹעֵן: "אַתָּה מִתְפַּלְסֵף יוֹתֵר מִדַּי!"
אָמַרְתִּי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים:
אָלֶף - "לְעוֹלָם לֹא אַפְסִיק לְהִתְפַּלְסֵף!"
זֶה אָלֶף.
בֵּית - "תִּזָּהֵר!" הוּא צָעַק
וְהִפִּיל אוֹתִי לָאָרֶץ:
חֵץ כְּפוּל לַהַב טָס
בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַדְתִּי
וְנִנְעַץ בְּחַרְטוֹם הַסְּפִינָה.
"בֵּית" - הוּא אָמַר כְּשֶׁשָּׁכַבְנוּ בַּחוֹל
וְהִבַּטְנוּ בַּחֵץ שֶׁרָעַד וְנָהַם
כְּמוֹ כֶּלֶב שֶׁמֵּרֹב רִשְׁעוּת
אֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לָזוּז -
בֵּית? תָּמַהְתִּי.
"כֵּן, תַּמְשִׁיךְ, מַהוּ בֵּית?"

אַחֲרֵי הַקְּרָב,
כְּשֶׁאָנוּ חוֹזְרִים
לַמַּאֲהָל וְלַסְּפִינוֹת
הַגֶּבֶר שֶׁבָּנוּ לֹא נָח.
הַגֶּבֶר שֶׁבָּנוּ
הוּא כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ,
יוֹשֵׁב עַל כְּתֵפֵינוּ
וְעִם כַּפּוֹתָיו הַשְּׂעִירוֹת
טוֹפֵחַ עַל עֵינֵינוּ,
מוֹשֵׁךְ מִפִּינוּ
נְבִיחוֹת קְצָרוֹת וְקָשׁוֹת
שֶׁאֵין בָּהֵן טִפָּה מִן הַצֶּבַע
שֶׁל יִלְלוֹת הַתַּנִּים עַל הַר אִידָה.
גַּם הַטְרוֹיְאָנִים שׁוֹמְעִים.
מִתַּחַת לִשְׁמֵי הַכּוֹכָבִים
הֵם נִשְׁעָנִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן -
נוֹתְנִים אֶת פְּנֵיהֶם לְרוּחַ הַיָּם,
אֶת כִּתְפֵיהֶם וְצַוָּארָם לָאִשָּׁה,
וְהַיְּלָלוֹת, כְּמַנְגִּינַת כִּסּוּפִים רְחוֹקָה,
מְלַוּוֹת אוֹתָם, לְאַט, לַמִּטָּה.