גליונות מקוונים 
שתי צפורים דלות-בשר
בָּאתִי לַאֲבִיב
חַיַּי. הָאֲדָמָה נוֹתֶנֶת רֵיחַ
חַם, מִיָּם אֶל
יָם. הָאָרֶץ הַזֹּאת פּוֹרַחַת
מִבְּשָׂרִי כְּמוֹ הַרְכָּבָה
עַל עֵץ שֶׁחֻתַּךְ בַּגֶּזַע.
הָאֲוִיר מָלֵא צוּף וּדְבוֹרִים וְרֵיחַ
הֲדַס חָרִיף וְלַעֲנָה
וְשִׁטָּה. שְׁתֵּי צִפֳּרִים דַּלּוֹת
בָּשָׂר, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו בִּקְצֵה
עֵינִי, וַאֲשֶׁר רוֹאוֹת אוֹתִי,
בְּאָכְלָן שְׂעוֹרִים מֵעַל לַשְּׂבָכָה,
הֵן צִפֳּרוֹת מוֹתִי,
הַמּוּכָן בִּשְׁבִילִי בַּמְּזָוֶה הַתּוֹסֵס שֶׁל סְתָוִי.
ישראל פנקס:
זֶה הָיָה מִישֶׁהוּ אַחֵר
בְּחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת לְאֶשׁפוֹרְד, אוֹ הֶסְטִינְגְס,
אָדָם בְּאָפֹר, רָאִיתִי
רַק אֶת מַחֲצִית פָּנָיו,
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁפָּעַם הִכַּרְתִּי
לִפְנֵי שָׁנִים, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִזְכֹּר.
אַחַר-כָּךְ בָּאוּ מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת וְשֶׁמֶשׁ נִכְנְסָה
לָעֵינַיִם,
וּכְבָשִׂים אֲחָדוֹת בַּשָּׂדֶה
מִיָּמִין, שֶׁנִּרְאוּ מְרֻצּוֹת לְמַדַּי וְלֹא חֲדוּרוֹת סְפֵקוֹת
כָּמוֹנִי, וְהִמְשִׁיכוּ לָכֵן לְלַחֵךְ
עֵשֶׂב, עַד שֶׁלִּבְסוֹף גַּם הֵן נֶעֶלְמוּ.
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲחֵרִים הִשְׁכִּיחוּ אֶת הָאִישׁ הָאָפֹר מִלִּבִּי.
הַצְּדוּדִית שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרָה חֲתוּמָה בַּחֶדֶר הָאָפֵל שֶׁל מַחְשְׁבוֹתַי.
לְעֻמַּת זֹאת נִזְכַּרְתִּי בַּדְּבָרִים שֶׁפַּעַם אָמַר לִי יְדִידִי
הַצַּיָּר, שֶׁמַּה שֶׁנִּתַּן הוּא לְהַעֲתִיק אֶת
הַטֶּבַע, לְהִתְקָרֵב כְּכָל הָאֶפְשָׁר וְלֹא לְבַקֵּשׁ
לְמַעְלָה מִזֶּה.
דְּבָרָיו אָז עוֹרְרוּ בִּי עִנְיָן.
מִדֵּי פַּעַם אֲנִי עֲדַיִן מְהַרְהֵר בָּהֶם.
וְעִם זֶה רָאוּי אֲנִי חוֹשֵׁב לְהַדְגִּישׁ
כִּי בְּאָמָּנוּת הָיָה מְדֻבָּר.
הרצאה על הזמן (1979-1989), מתוך הפרק 'בפרק הזמן הזה'
אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לִפְרָטִים.
הַיּוֹם הִתְבָּאֵר בִּקְרָעִים, לֹא הָיָה זְמַן
לְהֶמְשֵׁכִיּוּת.
מִישֶׁהוּ נֶעְלַם בַּפִּנָּה.
הָיְתָה רוּחַ, הָיָה
מְעֻנָּן. שֶׁמֶשׁ הֵגִיחָה
וְהִתְחַבְּאָה.
שׁוּם דָּבָר לֹא הִכְאִיב כְּמוֹ פַּעַם.
אִלְמָלֵא הָיָה הַזְּמַן קָצָר זֶה הָיָה אֲפִלּוּ שָׂמֵחַ.
בּוּלְוַאר סֶבַסְטוֹפּוֹל הָיָה חָסוּם
לִתְנוּעָה, הָאוֹטוֹבּוּס הִתְקַדֵּם בְּכָל פַּעַם
עוֹד מֶטֶר.
הָיָה בָּרוּר שֶׁאֵחַרְתִּי.
עֲבָרִי וַעֲתִידִי זָהֲרוּ בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.
הרצאה על הזמן (1979-1989), מתוך הפרק 'בין הזמנים'
זֹאת הָעִיר הַיָּפָה
בָּעוֹלָם:
וַדַּאי אַחַת הַיָּפוֹת שֶׁבּוֹ.
הַקָּפֶה כָּאן טוֹב, הַתַּחְבּוּרָה נוֹחָה,
הַסְּדָרִים וְהַנִּימוּסִים
טוֹבִים.
הַבָּתִּים, הַגַּנִּים, הָעֵצִים,
נְעִימִים.
אֲנִי חוֹזֵר וּמְשַׁנֵּן אֶת זֶה לְעַצְמִי
וְלִפְנֵי הַשֵּׁנָה כִּמְעַט מִשְׁתַּכְנֵעַ.
הרצאה על הזמן (1979-1989), מתוך הפרק 'בין הזמנים'
