כנס משוררים בבוקרשט / אגי משעול

מַה שֶׁזָּכוּר לִי מִשָּׁם הוּא זוּג

נֶאֱהָבִים צְעִירִים

שֶׁיָּשְׁבוּ בַּחֲצַר הַמָּכוֹן לְתַרְבּוּת.

הֵם יָשְׁבוּ שָׁם בִּגְלַל הַסַּפְסָל

וְצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ שֶׁהִסְתִּיר אוֹתָם

מִפְּנֵי הָרְחוֹב.

לַמְרוֹת מַבָּטֵינוּ עָטַף אוֹתָם

פַּעֲמוֹן הַזְּכוּכִית שֶׁל הַתְּשׁוּקָה:

הוּא הָיָה מְרֻתָּק לְפָנֶיהָ, יָדָיו

סְבִיב מָתְנֶיהָ, אַחַת מָהֵן גִּשְּׁשָׁה

בְּמַעֲלֵה הַקִּמּוּר אֶל הַמָּקוֹם

שֶׁהוּא כְּבָר שָׁד.

הוּא לָחַשׁ לָהּ דְּבָרִים שֶׁאִישׁ מֵאִתָּנוּ –

בַּדֶּרֶךְ לָאוֹטוֹבּוּס

אַחֲרֵי דִּיּוּן עַל עֲתִיד הַשִּׁירָה –

לְעוֹלָם כְּבָר לֹא יַגִּיד.

הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת עוֹד אֵיךְ

הִיא מִתְקַפֶּלֶת לְתוֹךְ חִבּוּקוֹ וְאֵיךְ

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הוֹפֵךְ שְׂעָרָהּ

לְקוּרֵי קֶסֶם.

                                                מתוך הספר ביקור בית, הקיבוץ המאוחד, 2009.