השירה האירית, ככל שהיא מוכרת בעולם, זוכה בדרך כלל למקום של כבוד על רקע המציאות הפוליטית הסוערת של המאה ה-20 באירלנד. ואכן, רבים וטובים מבכירי משוררי אירלנד עוסקים באופן מפורט ורב שנים בסכסוך הלאומי האירי ובתוצאותיו החברתיות והאישיות העגומות. אך זהו כמובן רק צד אחד של השירה האירית, של כל שירה. בדיוק כשם שיהיה זה בלתי נכון להדגיש רק את שיריה הפוליטיים העזים של רביקוביץ', או אפילו במקרה הקיצוני יותר של אהרן שבתאי, לשים לב רק לשירתו הפוליטית השנויה במחלוקת ולזנוח את שירת האהבה הגדולה שלו, כך יהיה זה לא נכון להדגיש רק את צידם הפוליטי של משוררי אירלנד.
לכן, באנתולוגיה קצרה זו בחרתי להאיר דווקא את הצד הביתי, השליו. את המקום הפרטי שכל משורר, כל אדם, בוחר לו, גם על מנת להגן על עצמו לעיתים מפני סופות ההיסטוריה וגם כי הדבר מתבקש כמובן גם בעיתות של שלום.
אני מקווה שאנתולוגיה קצרה זו תפתח דלת נוספת, אחת מרבות שאותן אני מנסה לפתוח במהלך עבודת התרגום שלי, אל עבר המסורת השירית הנהדרת, המתחדשת תמיד, המגיעה אלינו מן האי הירוק.

ל.ש

ענף שקד לקת'רין-אן/ שיימוס היני

גּוֹן אֵם הַפְּנִינָה הַחַי שֶׁל שֶׁל סַלְמוֹן
שֶׁזֶּה עַתָּה נִמְשָׁה

נֶעֱלַם כְּהֶרֶף עַיִן, אֲבָל מַקְלֵךְ
נוֹתַר כָּסּוּף כְּסַלְמוֹן.

לְמוּד שָׁנִים וּמְעֻקָּם,
הוּא מְשַׁכְנֵעַ אֶת הַיָּד

שֶׁמַּה שֶּׁאַתְּ אוֹחֶזֶת נוֹעָד
כְּדֵי לְשַׂחֵק אִתּוֹ, לְהֵרָאוֹת אִתּוֹ,

וּכְדֵי לְהִסְתּוֹבֵב אִתּוֹ.
אֲבָל הוּא מַצְבִּיעַ גַּם אֲחוֹרָה אֶל בָּקָר

הַתָּזָה, הַכָּאָה
עַל מוֹטוֹת שַׁעַר –

אוֹתוֹ הַמַּקֵּל שֶׁאוּלַי נַחְתֹּך
מֵעֵץ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּךָ.

כְּחוֹלָהּ הַמַּתַּכְתִּי הַחַי שֶׁל שַׁפִּירִית-עַרְבִית
מָשַׁךְ אֵלָיו לָרִאשׁוֹנָה אֶת עֵינִי,

וּבָעֶרֶב בּוֹ הֶחְלַקְתִּי אוֹתוֹ עֲבוּרֵךְ
רָאִית אֶת הַגַּחְלִילִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּךְ –

כֻּלָּנוּ נִצַּבְנוּ סָבִיב בִּדְמָמָה, אֲפִלּוּ אַתְּ
עֲנָקִית מַסְפִּיק כְּדֵי לְהַחְשִׁיךְ אֶת הַשָּׁמַיִם

עֲבוּר גַּחְלִילִית.
וְכַאֲשֶׁר פִּסַּקְתִּי אֶת הַדֶּשֶׁא

מְאוּרָה זְעִירָה מִתְבַּהֶרֶת, נִצְּתָה
בְּקָצֵהוּ הַקֵּהֶה, הַמְקֻלָּף, שֶׁל מַקְּלֵךְ.

בדיוק עכשיו/ אֵוואן בּוֹלָנד

שְׁכוּנָה.
עִם דִּמְדּוּמִים.

דְּבָרִים מִתְכּוֹנְנִים
לְהִתְרַחֵשׁ
בַּמִּסְתָּרִים.

כּוֹכָבִים וְעָשִׁים.
וּקְלִפּוֹת מִשְּׁתַפְּעוֹת סְבִיב פְּרִי.

אַךְ עוֹד לֹא.

עֵץ אֶחָד שָׁחֹר.
חַלּוֹן אֶחָד צָהֹב כְּחֶמְאָה.

אִשָּׁה רוֹכֶנֶת לִתְפֹּס יַלְדָּה
שֶׁרָצָה אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ
בְּדִיּוּק עַכְשָׁו.

כּוֹכָבִים מְקִיצִים.
עָשִׁים מְרַפְרְפִים.
תַּפּוּחִים מַמְתִּיקִים בַּחֲשֵׁכָה.

הבלדה על הבית/ אֵוואן בּוֹלָנד

אֵיךְ הִתְנַשַּׁקְנוּ
בְּבֵיתֵנוּ הַבָּנוּי לְמֶחֱצָה!
קוֹרוֹת עֵצִים פֹּה וְשָׁם,
מְעַט לְבֵנִים, כֻּלּוֹ עַל קַבַּיִם

וְאָנוּ זֶה עַתָּה נִשֵּׂאנוּ.
נָסַעְנוּ לְשָׁם בַּדִּמְדּוּמִים
וְגִשַּׁשְׁנוּ אַחַר חוֹף מִבְטָחִים
מִבַּעַד לְחָצָץ, חַלָּמִישׁ וּלְבֵנִים.

כַּמַּיִם מִבַּעַד לַצֹּהַר,
נִשְׁפְּכוּ הַשָּׁמַיִם פְּנִימָה.
יָשַׁבְנוּ עַל מַדְרֵגָה אַחַת
וְעָרַכְנוּ אוֹמְדָנִים

וְהִתְחַבַּקְנוּ עַד שֶׁהַשּׁוֹמֵר
קָרָא וְקִלֵּל וְטִלְטֵל
אֶת פָּנַס הַיָּד חַסִין הַמַּיִם שֶׁאָחַז
אֶל תּוֹךְ חֶשְׁבּוֹנוֹתֵינוּ.

עֶשֶׂר שָׁנִים חָלְפוּ:
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא כָּאן
סֶנְטִימֶטֶר פָּנוּי.
יְלָדִים בָּעֲרִיסוֹת,

סְפָרִים, חָתוּל, עֲצִיצִים,
מוֹתְחִים אֶת סַבְלָנוּתָם שֶׁל הַקִּירוֹת
וְאֶת קֹמֶץ הֶחָלָל שֶׁנּוֹתָר.
וַעֲדַיִן בְּכָל לַיְלָה

הַכֹּל נִרְאֶה כֹּה יַצִּיב.
וּמַדּוּעַ לֹא, אֲהוּבִי?
בַּיִת זֶה הֻשְׁתַּת עַל חִבּוּקֵנוּ.
יֵשׁ יְסוֹדוֹת גְּרוּעִים מִזֶּה.

משק חי/ ריצ'רד מרפי

כְּבָשִׁים אוֹהֲבוֹת לִרְעוֹת עַל צוּקִים
גָּבוֹהַּ מֵעַל יָם רוֹעֵם.
רֹאשִׁי מִסְתַּחְרֵר כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה
כִּבְשָׁה קְשִׁישָׁה
רוֹכֶנֶת מִן הַצּוּק וּמוֹשִׁיטָה אֶת פִּיהָ הַשָּׁחֹר
אֶל עֵבֶר צִיצַת עֶשֶׂב דַּקָּה כְּשֵׂעָר.
אֲנִי הָיִיתִי זוֹחֵל עַל אַרְבַּע, נֶאֱחָז בְּגִבְעוֹלִים רַכִּים.

כַּמָּה כְּבָשִׁים נוֹפְלוֹת,
מִתְנַפְּצוֹת אֶל הַסְּלָעִים אוֹ טוֹבְעוֹת בַּגַּלִּים
בִּרְצוֹנָן לְהַשְׁבִּיעַ רָעָב מְשֻׁנֶּה?
שׁוּם עֶשֶׂב רַךְ
לֹא מְעַנֵּג אוֹתָן כְּדָרָבְּנוֹת הָאַלְגוּמִין.
לוּ הָיִיתִי רוֹעָן
הָיִיתִי מַנִּיחַ לָהֵן לְהַשְׁמִין בֶּחָצֵר קְטַנָּה וּבְטוּחָה.

עץ האשור/ מייקל לונגלי

נִשְׁעָן לְאָחוֹר כִּמְאַהֵב אֶל גֶּזַע הַנְּחשֶׁת בֶּן הַמָּאתַיִם
שֶׁל עֵץ הָאָשּׁוּר, אֲנִי מַבִּיט מַעְלָה
דֶּרֶךְ אֶשְׁנַבִּים אֶל תּוֹךְ עָנָן הָעַלְוָה וּמִצְטָרֵף
לְכָל מִי שֶׁאֵי פַּעַם הִתְנַדְנֵד בַּמָּקוֹם בּוֹ פּוֹרְשִׁים שֹׁרָשִׁים
עֲצוּמִים אֵלֶּה לַמֶּרְחָק אֶת רִקּוּדֵנוּ הַטְּחָבִי, חֲסַר הַתְּנוּעָה,
כְּאִלּוּ הִתְחַלְתִּי כְּוִירְגִילְיוּס אֶת הָאֶקְלוֹגוֹת שֶׁלִּי
בְּעֵץ אָשׁוּר, הַמַּעֲטָפוֹת הַחוּמוֹת פּוֹרְשׂוֹת
כִּמְנִיפוֹת אֶת פְּלוּמַת עֲלֵיהֶן הַשְּׁקוּפִים, סִפְלוֹנִים
קוֹצָנִיִּים, בַּלּוּטִים, מַפָּל שֶׁל שָׁנִי
וּנְחשֶׁת וְזָהָב, וְהִנֵּה מָקוֹם בֵּין הָעֲנָפִים
לַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ וַאֲגָמֶּיהָ הַמְּאֻבָּקִים, לַחֹרֶף
וְלַמְּשׁוֹרֵר הַמְשַׁחְזֵר אֶת נְעוּרָיו
וּמְאַלְתֵּר שׁוּרָה אַחֲרוֹנָה עֲבוּר הַגֵּאוֹרְגִיקָה
אוֹדוֹת נִמְנוּם תַּחַת חֻפַּת עֵץ הָאָשׁוּר הַזֶּה.

* האקלוגות והגאורגיקה הן יצירות פסטורליות מאת המשורר הרומי וירגיליוס (70-19 לפנה"ס)

גאולה/ טוני קרטיס
למייקל הרטנט