תרגמה מן השוודית והוסיפה פתח-דבר גלית חזן-רוקם

תומאס טראנסטרומר (נ' 1931) הוא גדול משוררי שוודיה החיים היום ומחשובי המשוררים באירופה, נולד ב1931 בסטוקהולם בירת שוודיה. ספר הביכורים 17 שירים יצא לאור בשנת 1954 וסימן בסגנונו ובהיקפו את הפואטיקה ההדוקה והמרוכזת של המשורר. שירתו מתורגמת לקרוב לחמישים שפות והוא זכה לכמה מן הפרסים המכובדים ביותר בתחום השירה באירופה. שיריו התפרסמו בתריסר קבצים, וכרך כל שיריו (2001) מכנס את יצירתו 1996-1954. לאחר כינוס שיריו הופיעו שירים מועטים. את שיא פואטיקת הצמצום בשירתו מבטאים שירי ההייקו שהפכו לסוגה שלטת בשנים האחרונות לכתיבתו. בשנת 1993 פרסם ספר אוטוביוגרפי ששמו הזיכרונות רואים אותי בו סיפר על חלומו להיות מדען. במקצועו היה פסיכולוג טיפולי שהקדיש את עצמו במיוחד לטיפול בנוער, כולל נוער עבריין כלוא. בשירתו הוא מיעט לבטא דעות פוליטיות בניגוד להלכי הרוח ברוב האינטלקטואלי-אמנותי של שוודיה בשנות הששים והשבעים של המאה העשרים. אולם כאינדיבידואליסט מובהק עסק בשירתו בקשיי התקשורת של משוררים ואנשים בכלל במשטרים הטוטליטאריים. הטבע הצפוני ובמיוחד הים הבלטי, שלחופו ובאייו בילה ומבלה את קיציו, היוו במת התרחשות מרכזית של שירתו. (להרחבה ראו מסת הסיום של המתרגמת: "נווט בספריית הים", בסוף כרך התרגומים לעברית של שירתו נוסחאות החורף, תל-אביב: קשב 2003, תרגמה משוודית גלית חזן-רוקם). טראנסטרומר ואשתו מוניקה הם הורים לשתי בנות, וצילום דיוקנו הלוטה הוא מעשה בתו הצלמת פאולה. בדירתם שטופת האור בבית הניצב על אחת הגבעות המתרוממות מעל המפרצים החוצים את סטוקהולם לאורכה ולרוחבה, בני הזוג מרבים לארח משוררים מכל העולם, במיוחד את מתרגמי שירתו של תומס טראנסטרומר. הם גם אורחים תכופים בפסטיבלים לשירה ברחבי העולם. תומס טראנסטרומר הוא פסנתרן חובב המתמחה, מאז אובדן כושר התנועה בידו האחת, ביצירות שנכתבו במיוחד ליד אחת, והוא הוציא לאור תקליטור בנגינתו. יכולת התקשורת שלו עם העולם למרות אובדן כושר הדיבור היא מופלאה ומרגשת ביותר.

השירים כאן נלקחו מתוך הקובץ שבילים (1973). חמישה שירים מן הקובץ כבר הופיעו בתרגום לעברית בספר נוסחאות החורף (תרגמה מן השוודית גלית חזן-רוקם, הוצאת קשב לשירה 2003, עמ' 43- 48): "לידידים מעבר לגבול"; "מהפשרת השלגים 1966"; "רישום באוקטובר"; "פנימה יותר"; "מוצב".

 

לְאֹרֶךְ הָרַדְיוּס / תומאס טראנסטרומר

I
נָהָר מְכֻסֶּה קֶרַח מַבְהִיק בַּשֶּׁמֶשׁ
כָּאן גַּג הָעוֹלָם
דְּמָמָה.

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל סִירָה שֶׁנֶּהְפְּכָה וְנִמְשְׁתָה
בּוֹלֵעַ אֶת סַם הַדְּמָמָה
מִסְתַּחְרֵר לְאִטִּי.

II
גַּלְגַּל מִתְרַחֵב לְאֵין סוֹף, סוֹבֵב.
כָּאן הַמֶּרְכָּז, נִצָּב
כִּמְעַט לְלֹא נִיעַ.

כְּשֶׁמִּתְרַחֲקִים לַשּׁוּלַיִם חָשִׁים בַּתְּנוּעָה: עֲקֵבוֹת בַּשֶּׁלֶג
כְּתָב מִתְחַכֵּךְ בַּחֲזִיתוֹת
בִּנְיָנִים.

תְּנוּעָה רוֹעֶמֶת בַּכְּבִישִׁים הָרָאשִׁיִּים
וּתְנוּעָה שְׁקֵטָה
שֶׁל רוּחוֹת רְפָאִים.

וְיוֹתֵר רָחוֹק: מַסֵּכוֹת הַטְּרָגֶדְיָה מוּל הָרוּחַ
בְּתוֹך רַעֲמֵי מְהִירוּת – וְיוֹתֵר רָחוֹק:
שְׁעַת הָעֹמֶס

בָּהּ מִתְאַדּוֹת מִלּוֹת אַהֲבָה אַחֲרוֹנוֹת –
טִפּוֹת מַיִם זוֹחֲלוֹת
עַל כַּנְפֵי פְּלָדָה –

צְדוֹדִיּוֹת זוֹעֲקוֹת –
אָזְנִיּוֹת שֶׁהוּסְרוּ נוֹקְשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ –
קָמִיקָזָה!

III
נָהָר מְכֻסֶּה קֶרַח מְנַצְנֵץ וְשׁוֹתֵק.
הַצְּלָלִים מֻטָּלִים בַּמַּעֲמַקִּים
בְּלִי קוֹל.

צְעָדַי הֵנָּה הָיוּ כְּמַפָּצִים בַּקַּרְקַע
אוֹתָם הַשֶּׁקֶט מְכַסֶּה
מְכַסֶּה בְּצֶבַע.

 

רְאִיָּה חוֹדֶרֶת אֲדָמָה/ תומאס טראנסטרומר

שֶׁמֶשׁ לְבָנָה נִמְהֶלֶת בָּעַרְפִּיחַ.
אוֹר מְטַפְטֵף, שׁוֹאֵף לְמַטָּה

אֶל עֵינַי הַתַּחְתִיּוֹת הַנָּחוֹת
עָמֹק מִתַּחַת לָעִיר וּמַבִּיטוֹת לְמַעְלָה

רוֹאוֹת אֶת הָעִיר מִלְּמַטָּה: רְחוֹבוֹת, יְסוֹדוֹת בָּתִּים –
כְּתַצְלוּמֵי אֲוִיר שֶׁל עִיר בְּמִלְחָמָה

אֲבָל בִּמְהֻפָּך – תַצְלוּם שֶׁל חֹלֶד:
רִבּוּעִים דְּמוּמִים בִּצְבָעִים עֲמוּמִים.

שָׁם נִקְבָּעִים הַדְּבָרִים. אֵין לְהַפְרִיד
בֵּין עַצְמוֹת הַמֵּתִים לְבֵין עַצְמוֹת הַחַיִּים.

אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִתְפַּשֵּׁט, זוֹרֵם לְתוֹךְ
תָּאֵי מְטוֹסִים וְתַרְמִילֵי אֲפוּנִים.

 

עֶרֶב בְּדֵצֶמְבֵּר 72/ תומאס טראנסטרומר

הִנְנִי אִישׁ בִּלְתִּי נִרְאֶה, אוּלַי מְגֻיָּס לְשֵׁרוּת
הַזִּכָּרוֹן הַגָּדוֹל כְּדֵי לִחְיוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו. וַאֲנִי חוֹלֵף בִּנְהִיגָה

עַל פְּנֵי הַכְּנֵסִיָּה הַלְּבָנָה הַנְּעוּלָה – פְּנִימָה קָדוֹשׁ מֵעֵץ
מְחַיֵּךְ, אֵין אוֹנִים, כְּאִלּוּ נָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת מִשְׁקָפָיו.

הוּא בּוֹדֵד. כָּל הַיֶּתֶר עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו. כֹּחַ הַכְּבִידָה דּוֹחֲקֵנוּ
אֶל עֲמַל הַיּוֹם וּמִשְׁכַּב הַלַּיְלָה. הַמִּלְחָמָה.
הַקְּהִלָּה שֶׁנָּפוֹצָה

I
הִתְיַצַּבְנוּ לְהַצִּיג אֶת בָּתֵּינוּ.
הַמְּבַקֵּר חָשַׁב: מְגוּרֵיכֶם טוֹבִים.
שְׁכוּנַת הָעֹנִי בְּקִרְבְּכֶם.

II
בְּתוֹךְ הַכְּנֵסִיָּה: קְשָׁתוֹת וְעַמּוּדִים
לְבָנִים כְּגֶבֶס, כְּתַחְבֹּשֶׁת הַגֶּבֶס
סְבִיב זְרוֹעָהּ הַשְּׁבוּרָה שֶׁל הָאֱמוּנָה.

III
בְּתוֹךְ הַכְּנֵסִיָּה קַעֲרַת קַבְּצָן
מִתְרוֹמֶמֶת מֵאֵלֶיהָ מִן הָרִצְפָּה
וּמְהַלֶּכֶת לְאֹרֶךְ שׁוּרוֹת הַסַּפְסָלִים.

IV
אוּלָם עַל פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה לָרֶדֶת לַמַּחְתֶּרֶת.
הֵם תְּלוּיִים בִּמְחִלּוֹת הַבִּיּוּב.
הֵם מְצַלְצְלִים מִתַּחַת לִצְעָדֵינוּ.

V
נִיקוֹדֵמוּס הוֹלֵךְ בִּשְׁנָתוֹ בְּדַרְכּוֹ
אֶל הַכְּתֹבֶת. לְמִי יֵשׁ הַכְּתֹבֶת?
מִי יֵדַע. בְּרַם שָׁמָּה אָנוּ הוֹלְכִים.

 

לִקְרַאת סוֹף חֹדֶשׁ מַאי/ תומאס טראנסטרומר

עֲצֵי תַּפּוּחַ וְדֻבְדְּבָן פּוֹרְחִים מְסַיְּעִים לַבָּתִּים לְרַחֵף
בְּלֵיל חֹדֶש מַאי הַמְּלֻכְלָךְ וְהֶעָנֹג, חֲגוֹרַת הַצָּלָה לְבָנָה, הַמַּחֲשָׁבוֹת מִתְרַחֲבוֹת וְהוֹלְכוֹת.
לַדֶּשֶׁא וְלָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים מַשַּׁק כְּנָפַיִם שָׁקֵט וְעַקְשָׁן.
תֵּבַת הַדֹּאַר בּוֹהֶקֶת שְׁלֵוָה, אֶת הַנִּכְתָּב אֵין לְהָשִׁיב.

רוּחַ קְרִירָה מְתוּנָה חוֹדֶרֶת לַכֻּתֹּנֶת וּמְגַשֶּׁשֶׁת אַחַר הַלֵּב.
עֲצֵי תַּפּוּחַ וְדֻבְדְּבָן צוֹחֲקִים בְּשֶׁקֶט עַל שְׁלֹמֹה,
פּוֹרְחִים בִּמְחִלָּתִי. אֲנִי זָקוּק לָהֶם
לֹא כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ אֶלָּא כְּדֵי לִזְכֹּר.

 

אָלֶגְיָה / תומאס טראנסטרומר

אֲנִי פּוֹתֵחַ דֶּלֶת רִאשׁוֹנָה.
הַחֶדֶר גָּדוֹל וּמוּאָר בְּשֶׁמֶשׁ.
מְכוֹנִית כְּבֵדָה עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב
וּמַרְעִידָה אֶת כְּלֵי הַחַרְסִינָה.

אֲנִי פּוֹתֵחַ דֶּלֶת מִסְפָּר שְׁתַּיִם.
חֲבֵרִים! שְׁתִיתֶם בָּאֲפֵלָה
וַהֲפַכְתֶּם נִרְאִים.

דֶּלֶת מִסְפָּר שָׁלֹש. חֶדֶר צָפוּף בְּמָלוֹן.
צוֹפֶה עַל רְחוֹב אֲחוֹרִי.
פָּנָס מְנַצְנֵץ עַל הָאַסְפַלְט.
סִיגָיו הַיָּפִים שֶׁל הַנִּסָּיוֹן.

 

גלית חזן-רוקם נולדה ב-1945 בהלסינקי, פינלנד. בגיל שתיים עשרה הגיעה לקרית-חיים, ישראל. מאז תחילת לימודיה באוניברסיטה העברית, שבה היא משמשת פרופסור לספרות חז"ל ולפולקלור יהודי והשוואתי, גרה פחות או יותר ברציפות בירושלים. ספרי השירה שלה כוללים: אשת לוט (1989); שיעור בפיתוח קול (1998); ציפורי – ארבעים חסר אחד שירי היקו ביזנטיים מן הגליל, ושיר (2002). בין מחקריה ספרים ומאמרים בשפות רבות, בעברית: אדם לאדם גשר: פתגמים של יהודי גיאורגיה בישראל (1993); רקמת חיים: היצירה עממית בספרות חז"ל (1996). מבחר משירי המשורר השוודי תומאס טראנסטרומר, נוסחאות החורף, נדפס בשנת 2004; התרגומים המתפרסמים כאן אינם כלולים בו.

תרגומים אלו יופיעו בגליון מס' 2 של כתב העת "כתובת", שייצא לאור בינואר 2010.