גליונות מקוונים 
בסוף דצמבר, ביום האחרון של השנה, ימלאו חמש שנים למותה של אלישבע גרינבאום, משוררת, מחזאית וחברה. מעגלה חג עם מעגלינו, בסדנאות מתא"ן, בערבי שירה ובמפגשים אקראיים או מתוכננים. דקת גוף היתה, אך מלאה עד גדותיה באנרגיה, במרץ וברוח תזזיתית של יצירתיות וטוּב. אין פלא, לכן, שהמשיכה להשפיע על רבים גם אחרי מותה. שירים רבים נכתבו ברוחה ועבורה, או הוקדשו לה.
על אלישבע – חייה הקצרים, יצירתה, רשמי חבריה, ועוד, אפשר לקרוא באתר שנבנה ע"י אוהביה - http://www.elli7.com/index.html.
כאן והיום, באתר של מקום לשירה, ברצוננו לציין את יום השנה החמישי למותה של אלישבע במחווה צנועה זו.
השיר "שוכחת" מאת אלישבע גרינבאום
שתי גרסאות ונוסח סופי - העבירה וצרפה הערות: ליאת קפלן
תוך כדי כתיבת על שפת נהר כבר (כרמל 2006), שקעתי בנפתולי הזיכרון והשכחה. המחקר הפואטי שלי כלל קריאת ספרים ומאמרים, ראיונות עם מדענים ואנשי אקדמיה, חוקרי קוגניציה, חקירות צולבות של בני משפחתי, עיסוק כפייתי בחוויות שכוחות שלי סביב זיכרון אחד, בהיר ותמים מילדותי ועוד.
כחלק מן המחקר, שלחתי את המכתב הבא לכמה חברים קרובים:
תל-אביב, 5.8.03
שלום,
בימים אלו, אני עסוקה מאד בענייני שכחה וזיכרון. כותבת על שירה ואמנזיה, מחיקה,
השכחה.
חושבת על שמיטות זיכרון קבוצתיות ועוד.
אשמח ביותר ואודה מאד אם תוכל/י לשתף אותי ולכתוב, בכל אופן שמתאים לך:
מה אתה שוכח?
מה את שוכחת?
תודה מליאת
תוך שעות ספורות קיבלתי מאלישבע הרהור על שכחה, בצורת שיר. מה ששלחה, דמה מאד לנוסח השני של השיר המצוי לפניכם.
את הנוסח הראשון לא ראיתי בזמנו, ונתקלתי בו לפני כמה שבועות לראשונה, כאשר חיפשתי טיוטות לשיריה של אלישבע לאתר 'מקום לשירה'. אני מניחה שהוא נכתב לפני המשלוח. קרי: ששתי הגרסאות הם עיבודים ראשוניים. תכתובת ענפה התפתחה בינינו סביב השיר. אחת מתולדותיה הייתה החלטה על עריכה הדדית של ספרינו הבאים: היא החלה לערוך את ספרי ואני – את שלה.
אלישבע הייתה טרודה באותה שנה אף יותר מכרגיל: היא סיימה את התואר השני שלה ועמלה לקבל משרת הוראה קבועה בסמינר. דובר על כך שנדחה את העריכה לסוף 2004. בחודשים האחרונים של השנה חלתה וביקשה שאטול אחריות על עזבונה. אלישבע הלכה לעולמה לפני תום השנה.
בעבודה על עריכת לפתע פתאום האדמה ועל הוצאתו לאור, לא הצלחתי לאתר את התכתובת בינינו. רק כעת, לקראת יציאת הגיליון, מצאתי את שתי הגרסאות המוקדמות בתיק של מכתבים וחלומות.
לפניכם שתי הטיוטות והשיר, כפי שנדפס בספר.
שוכחת / אלישבע גרינבאום
לליאת
שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמִי הַדָּבָר הַזֶּה
תִּשְׁעִים אֲחוּזִים מַיִם, שֶׁמִּתְקַיֵּם
מִתַּחַת לַשֵּׂעָר, מֵעַל לְ
כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם, בַּתָּוֶךְ
יֵשׁ אֵיזֶה דָּבָר
שֶׁאֲנִי
שׁוֹכַחַת עַל מַה אֶפְשָׁר
לַעֲמֹד, רַק, לָשֶׁבֶת, רֶגַע
לַעֲצֹר, שׁוֹכַחַת, לִנְשֹׁם,
לִהְיוֹת רֶגַע
אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה אֲנִי
שׁוֹכַחַת עַד שֶׁנִּדְמֶה
בָּעוֹלָם עוֹבֶרֶת צִפּוֹר מְשֻׁכְלֶלֶת
(מַשֶּׁהוּ הֲרֵי עוֹבֵר בָּעוֹלָם) שָׁכַחְ
תִּי מָה, בִּמְהִירוּת הָעוֹר, לֹא
רוֹאִים אַף פַּעַם, רַק אוּ
לַי לִפְעָמִים הִבְהוּב
שֶׁל כְּנָפַיִם
מתוך הספר לפתע פתאום האדמה (כרמל, 2005)
שירי משוררים לאלישבע
מַה שֶּׁאֲנִי מַקִּישָׁה עַל לוּחַ הַנְּחֹשֶׁת שֶׁל מִצְחֲךָ,
לְבַד הַלֵּילוֹת, גַּאֲוָתִי, הֶפְסֵדַי, אַתָּה מַחֲזִיר לִי
בְּתִיפוּף תֻּפִּים. מִתַּחַת לָרַעַשׁ
נִמְחָקִים כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יָדַי מִתְמַלְּאוֹת בָּהֶם חֲזָרָה.
וְאַל תִּטְעֶה, לֹא אֶת צַעֲרִי אֲנִי רוֹצֶה לְחַלֵּק אִתְּךָ,
מַה שֶּׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת הוּא עֵד.
שֶׁיּוֹדֶה, מַה שֶּׁרָאִיתִי אָכֵן הוּא.
אֲנָשִׁים נִסְפִּים וְנֶעֱלָמִים כְּעָלִים בַּסְּעָרָה,
וַאֲנַחְנוּ, אֲפִלּוּ בְּצַעֲרֵנוּ אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַחְזִיק.
כָּל מַה שֶּׁחָשַׁבְנוּ לִקְטֹף מִסַּנְסִנֵּי הַדֶּקֶל הַגְּבוֹהִים
נִרְאֶה עַכְשָׁו מִלְּמַטָּה כְּטֹרַח שָׁוְא.
אֲפִלּוּ אֶת הֶחֳרָפִים וְהַקֵּיצִים לֹא הִצְלַחְנוּ לְבַיֵּת,
תָּמִיד הֵם מִסְתַּעֲרִים עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ.
גַּם לֹא אֶת גַּעְגּוּעֵינוּ, פְּחָדֵינוּ, נִדְמֶה
הַסַּכָּנָה לַאֲהוּבֵינוּ גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת,
אֲפִלּוּ הָאֲוִיר הוֹלֵךְ וּמִדַּרְדֵּר.
אַל תַּשְׁאִיר אוֹתִי לְבַדִּי עִם הָעוֹלָם.
מִכָּאן, כָּכָה נִרְאֵית הָאַהֲבָה.
מתוך הספר הנפש היא אפריקה (הקיבוץ המאוחד, 2005)
לאלישבע גרינבאום (1965 – 2004)
הַיּוֹם שׁוּב חָלַפְתִּי לְמַרְגְּלוֹת הָהָר בּוֹ אַתְּ קְבוּרָה.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה הֶעֱמַקְתְּ מֵאָז לָרֶדֶת בְּבִטְנוֹ, אֲבָל בְּדַעְתִּי
לֹא נִרְקַבְתְּ וְלֹא אָכְלוּ בָּךְ הַתּוֹלָעִים, נוֹתַרְתְּ כְּשֶׁהָיִית.
הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ מִצְטַבְּרוֹת בֵּינֵינוּ כִּשְׁתִיקָה מְבִיכָה
בֵּין מִי שֶׁאֵינָם מֻרְגָּלִים לִשְׁהוֹת יַחְדָּו זְמַן רַב.
אַךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הָהָר בְּעִקּוּל הַכְּבִישׁ
כַּף יָד אַחַת חוֹפֶנֶת אוֹתָנוּ וּמַסְמִיכָה .
אַתְּ אֵינֵךְ שָׁם. אֲנִי אֵינִי כָּאן.
אֲנִי שָׁקֵט. הֶבֶל פִּיךְ חַם.
(יתפרסם בגליון 2 של כתב העת "כתובת", ינואר 2010)
1.
תּוֹלַעַת סְפָרִים. מִקְרֶה. יָשְׁבָה בְּשֻׁלְחָן צְדָדִי, עֲדוּיָה נְיָרוֹת וְשֶׁצֶף. דּוֹלֶקֶת אַחַר עֲבוֹדָה שֶׁנִּתְאַחֲרָה.
מִלִּים סְפוּרוֹת, חֲצִי מְמַהֲרוֹת, חָלְפוּ בֵּינֵינוּ. נוֹשְׂאוֹת עַל גַּבָּן, כְּמוֹ נְמָלִים,
דְּבָרִים גְּדוֹלִים מִכְּפִי שֶׁנִּתָּן לְהַאֲמִין.
2.
נִזְקַקְתִּי. בָּאָה. יָשְׁבָה מוּלִי עַל הַסַּפָּה. קְרוֹבָה. בּוֹרֶקֶת.
עֵינֶיהָ כָּרוּ בֵּינֵינוּ מִנְהָרָה דַּרְכָּהּ הִזְדַּחֲלוּ אֲסִירַי מִכִּלְאָם אֶל מֶרְחָבֶיהָ.
3.
גַּג בִּנְיָן בְּיָפוֹ. מְסִבָּה. שָׁם לָרִאשׁוֹנָה רְאִיתִיהָ.
נַעֲשֵׂיתִי כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ עָבַר וְהִיא כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָהּ רַק הוֹוֶה.
כָּל הָעֶרֶב תִּנִּינוּ דְּבָרִים. הִתְחַפַּשְׂנוּ.
הָיִיתִי דָּג גָּמִישׁ. גֵּאֶה . הִיא הָיְתָה גַּם יָם, גַּם רֶשֶׁת.
מתוך הספר ימים סמויים (כרמל, 2008)
פִּתְאוֹם חָשַׁבְתִּי:
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה הָלְכָה אֱלִישֶׁבַע.
בַּבַּיִת הַזֶּה, לְיַד פִּנַּת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אָהֲבָה
וְהָאִשָּׁה בָּרַמְזוֹר, עִם הַבָּעַת הַפָּנִים האַצָה וְהַשֵּׂעָר הַמִּתְגַּלְגֵּל –
כָּךְ הָיְתָה נִרְאֵית אוּלַי בַּצָּהֳרַיִם הַלּוֹהֲטִים הָאֵלֶּה
לוּ הָיְתָה עוֹד.
מַחְשָׁבָה פְּשׁוּטָה כָּל כָּך. פִּתְאוֹמִית
כְּאַנְקוֹר.
אַנְקוֹר.
אַנְקוֹר.
אַנְקוֹר.
עוד אַנְקוֹר . אַנְקוֹר
אַנְקוֹר
אַנְקוֹר
אַנְקוֹר אַנְקוֹר
אַנְקוֹר
אַנְקוֹר .
אַנְקוֹר.
מתוך הספר ימים סמויים (כרמל, 2008)
לאלישבע ג.
תִּהְיֶה זוֹ טָעוּת גְּמוּרָה לצַפּוֹת פּתְאוֹם לְמוֹתֵנוּ
הַיּוֹמָן מָלֵא וּמַדַפֵי הַמְּקָרֵר עוֹד לא רֵיקִים
וְיֵשׁ מָטָלוֹת שֶׁהַלֵּב דּוֹרֵשׁ לְקַיימַן.
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא לִקְרַאתֵנוּ
אֲבָל בֵּינְתָיִים הַמּחַ פּוֹעֵם; הַלֵּב מַחְכִּים
וְהַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד זְמַן
ויֵשׁ כָּל-כַּך הַרְבֶּה צִיפּיוֹת.
בָּרוּר. לא אֶת כּוּלַן נְמַלֵא
אֲבָל יִהְיֶה זֶה עָצוּב אִלְמַלֵא
מֻמְּשׁו יוֹתֵר מִשִּׁבְרֵי אַלְפּיוֹת.
חֶשְׁבּוֹנוֹת יְמַלְאוּ אֶת יַמֵינוּ
הֲרֵי לא אֶת כּוּלָם נִפְרַע
אֲבָל תִּהְיֶה זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה
לְצַפּוֹת פִּתְאוֹם לְמוֹתֵנוּ.
לאלישבע. על פי "דירה להשכיר". 7.1.2005
בּוֹאִי.
אֲנִי בָּאָה. קוֹמָה רִאשׁוֹנָה. חֹרֵי הַמַּנְעוּלִים.
שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ נֶעֱלָמִים מֵעֵבֶר לַמַּדְרֵגוֹת
הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה. קְצֵה הַצִּלְצוּל, וְהַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת.
אַתְּ רוֹאָה?
אֲנִי רוֹאָה. בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁתֵּאֲרָה: שְׁנֵי חֲדָרִים. חֲזִית. מְרֹהֶטֶת חֶלְקִית.
שׁוּלֵי הַשִּׂמְלָה מִתְנַפְנְפִים כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת מוּל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.
הִזָּהֲרִי, אֲנִי קוֹרֵאת, מְמַהֶרֶת לְעֶבְרָהּ,
מַבָּטִי עוֹד נִתְפָּס בְּשׁוּלֵי הַשִּׂמְלָה
כְּשֶׁאֲנִי נִתְקֶלֶת בִּקְצֵה הַמִּרְצֶפֶת הַשְּׁבוּרָה.
זֶרַע הַמָּוֶת טָמוּן בָּנוּ כְּמוֹ סוֹכֵן רָדוּם שֶׁל מַמְלָכָה אֲפֵלָה
וּכְמוֹ גֶּנֶרָל יָהִיר גַּם אָנוּ רוֹצִים לִשְׁבֹּר אֶת הַצֹּפֶן
לֹא לְפַעְנֵחַ אוֹתוֹ.
אֵין מַה לַעֲשׂוֹת,
כָּכָה זֶה עוֹבֵד וְאוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ
וְאָנוּ
אֵין אָנוּ אֶלָּא עֲרֵמָה שֶׁל קְלִישָׁאוֹת
קְרָשִׁים לִמְדוּרָה, קָנִים נִסְחָפִים לְאַחַר סוּפָה.
זֶרַע הַמָּוֶת טָמוּן בָּנוּ
כְּמוֹ מִשְׂחַק יְלָדִים בְּבֵיצַת הַפְתָּעָה.
הַמָּוֶת הוּא יָדִיד עַרְמוּמִי לְעִתִּים
אַכְזָרִי לְעִתִּים
מְנַחֵם לְעִתִּים
מְאַחֵר לְעִתִּים
אֲבָל תָּמִיד אֶפְשָׁר לִסְמֹך עָלָיו בַּסּוֹף הוּא מַגִּיעַ
וֶאֱלִישֶׁבַע
שֶׁהִצְטַלְּמָה מְאֻשֶּׁרֶת מְשַׁלֶּבֶת רַגְלַיִם, אַרְכֻּבּוֹתֶיהָ מְחֻדָּדוֹת
עַל מַצֵּבַת קִבְרוֹ שֶׁל סַארְטֶר
יָדְעָה זֹאת יָדוֹעַ הֵיטֵב
וְכָמוֹנוּ הֵסֵבָּה רֹאשָׁהּ הַחִנָּנִי
מְחַיֶּכֶת אֶל עֲדֶשֶׁת הַמַּצְלֵמָה.
http://magazine.osher.in/2/riki.shtml
פִּיס אוֹף קֵיְק / דורית ויסמן
לאלישבע
הַסֵּפֶר שֶׁלִּי עַל הַסַּרְטָן יֵצֵא
בַּשָּׁנָה הַבָּאָה. קִבַּלְתִּי פְּרָס.
וּמָה הַפְּרָס שֶׁקִבַּלְתְּ אַתְּ,
עַל לְחִימָה עִקֶּשֶׁת בְּשֶׁטַח בָּנוּי
שָׁנָה לִפְנֵי כֵן, בַּחֹרֶף, בִּשְׂדֵה בֹּקֶר,
בְּחֶדֶר עֲנָק וְקַר, נָתַתְּ תַּרְגִּילִים לְגַב כּוֹאֵב
וְרָצִית לָדַעַת הַכֹּל
וּבְיַעַר יְרוּשָׁלַיִם, בְּטִיּוּלֵי הַשַּׁחֲרִית
הָיוּ אֶגְלֵי הַטַּל עֲנָקִיִּים, וְהֶעָלִים בַּשְׂרָנִיִּים.
אֶת סִפְרֵךְ, עֹרֶף הָאוֹר, וּבוֹ תְּמוּנַת אִשָּׁה
מַטְבִּילָה עַצְמָהּ בְּמַיִם, אוּלַי טוֹבַעַת, קָנִיתִי מְשֻׁמָּשׁ
מַצָּב לֹא טוֹב
שׂוֹרֶכֶת אֶת שְׂרוֹכֵי נְעָלַיִךְ, מְחַמֶּמֶת פָּנַיִךְ
בְּאֵדֵי קִנָּמוֹן, מְבַקֶּשֶׁת מְנוּחָה נְכוֹנָה
וּלְיַד הַמַּעֲלִית אָמַרְתְּ
שֶׁשֶׁלִּי הָיָה פִּיס אוֹף קֵיְק
אֲבָל גַּם אָמַרְתְּ שֶׁאַתְּ נִלְחֶמֶת,
קָמַצְתְּ אֶגְרוֹפִים.
וּכְשֶׁהִתְחַבַּקְנוּ, הִקַּפְתִּי אֶת כָּל גּוּפֵךְ בִּשְׁתֵּי יָדַי
כָּל כָּךְ רָזָה הָיִית.
וְהֶאֱמַנְתִּי לָךְ שָׁם,
בְּגֹבַהּ שֵׁש עֶשְׂרֵה קוֹמוֹת.
לַלְּוָיָה הִגַּעְתִּי כְּשֶׁכְּבָר הָיָה גּוּפֵךְ בָּאֲדָמָה
יוֹם שֶׁמֶשׁ הָיָה, הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה
נֶהַג הַמּוֹנִית שָׁאַל אִם אַתְּ מִישֶׁהִי חֲשׁוּבָה.
http://magazine.osher.in/2/dorit.shtml
וּכְבָר אֵינֵךְ נְתוּנָה לְמָרוּת חוּשִׁים.
מָה שֶׁנִּסְתָּר בְּמַרְאֶה נִגְלֶה לְאֵינוּת הָעֵינַיִם.
מָה שְׁהֻשְׁתַּק בִּצְלִיל מִצְטַלֵּל לִנְגִינַת הַשֶּׁקֶט.
מָה שֶׁאִמְּצָה אַהֲבָה פּוֹרֵחַ בַּאֲוִיר הַיָּדַיִם.
חַי לֹא יָבִין זֹאת -
אוֹתָךְ לְהָצֵר לְמִדּוֹת זְעִירוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ?
נִפְטֶרֶת, אַתְּ
פּוֹטֶרֶת עַצְמֵךְ מֵעָרִיצוּת מְתַוְּכִים נִלְעָגִים,
מִיָּדִיִּים, גַּסִּים,
מְדוּדִים לַעֲיֵפָה.
אֶפְשָׁר הָיָה לְנַחֵש אוּלַי, אוּלַי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בַּגָּלִיל כְּשֶׁלְּפֶתַע נִתַּקְתְּ מִמַּהֲלַךְ הַשִּׂיחָה
וְקָרַבְתְּ אֶל אַחַד הָעֵצִים. דַקָּה אֲרֻכָּה עָמַדְתְּ, שׁוֹאֶפֶת אֶת רֵיחַ הָאֵשׁ,
יָדֵךְ הַשְּׁקוּפָה נִצְמְדָה אֶל הַגֶּזַע.
כְּשֶׁחָזַרְתְּ שָׁאַלְתְּ: "אַתָּה מַרְגִּישׁ אֵיךְ הָעֵץ בּוֹעֵר מִבִּפְנִים?"
אַחַר כָּךְ הִבַּטְתְּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁהָיוּ חִוְּרִים וּבְדוּיִים וַאֲנִי פָּלַטְתִּי, כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב,
שֶׁ"הַיָּרֵחַ הוּא הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל הַמֵּתִים"
וְלֹא זָכַרְנוּ שֶׁל מִי הַשּׁוּרָה.
מופיע באתר של אלישבע - http://www.elli7.com/Personal.html
וְאוּלַי זֶהוּ הַדָּבָר
שֶׁאֵינוֹ בְּמִלִּים
וּמִחוּץ לְךָ רוֹחֲשׁוֹת מִלִּים כַּעֲדַת דְּבוֹרִים שֶׁרֵיחַ דְּבַשׁ סָמוּי מַעֲבִירָן עַל דַּעְתָּן וַאֲחֵרוֹת
שֶׁנִּטָּחוֹת בְּךָ נֶהֱדָפוֹת כְּאִלּוּ שֶׁשָּׂדֶה אֶלֶקְטְרוֹמִלּוּלִי שְׁלִילִי עוֹטֵף אוֹתְךָ, אַתָּה חֲסִין שָׂפָה
אוֹמְרִים לְךָ הִיא מֵתָה וּכְבָר הִיא מֵתָה בְּךָ וּכְבָר מוֹתָהּ עִלֵּג וּמְיֻתָּם בְּךָ מֵתָה מֵתָה אוֹמְרִים
לְךָ כּוֹתְבִים קוֹרְאִים שִׁירָה נוֹתְנִים לְךָ תְּמוּנָה תִּרְאֶה אֵיךְ בִּשְׁבִילְךָ הִקְפִּיאוּ אֶת דְּמוּתָהּ
עָצְרוּ פֹּה אֶת הַזְּמַן לְמַעַנְךָ תִּרְאֶה אֵיךְ הִיא יָפָה וְאֵיךְ הָיְתָה אִתְּךָ וְאֵיךְ הָאַהֲבָה וְאֵיךְ
עֵינֶיךָ נוֹדְדוֹת עַתָּה בֵּין הַפִּיּוֹת שֶׁמְּפִיקִים תְּמוּנוֹת אִלְּמוֹת וּמִתְעַכְּבוֹת עַל הַמִּסְגֶּרֶת
הַשְּׁחֹרָה וּמַבִּיטוֹת בָּאוֹתִיּוֹת שֶל שְׁמָהּ כְּמוֹ בְּחִידָה סְתוּמָה וְהַמִּלִּים שֶׁל הַזּוֹכְרִים קְרֵבוֹת
וְדוֹהֲרוֹת מִמְּךָ כְּעֵדֶר אַיָּלִים בִּמְנוּסָה וְהָאָבָק בַּעֲקֵבָן מַזְכִּיר לְךָ שֶׁפַּעַם גַּם אַתָּה הָיִיתָ
כָּכָה, כָּזֶה, מַשֶּׁהוּ חַי.
פורסם ב:"שער", פסטיבל בינלאומי לשירה 2005 הוצאת הליקון
1
Hellens Manor, England
בְּסֵתֶר וִילוֹנוֹת זְהֻבִּים אֲנִי חֲבוּקָה
עִם בַּקְבּוּק הַמַּיִם הַחַמִּים
שֶׁנִּטְמַן פֹּה בַּחֲשַׁאי לְרַכֵּךְ
צִנָּתוֹ שֶׁל לַיְלָה אַנְגְלִי,
אִי שֶׁל לַהַט בִּכְפוֹר הַמִּטָּה.
לַקִּירוֹת צֶבַע דָּם,
עַל כַּרְכֹּב הָאָח הַכָּבוּי
יֵשׁוּ גָּרוּם מְהַבְהֵב לְאוֹר הַנֵּר,
פּוֹכֵר אֶצְבְּעוֹת גֶּבֶס, מְבַשֵּׂר:
לֹא, לֹא יָפוּג הַכְּאֵב, לֹא הַקֹּר,
הַחשֶׁךְ יִלְפֹּת אֶת הַבְּרוֹקָד הַזָּהֹב
וַאֲנִי עַל כָּל הַקְּטִיפָה הַזֹּאת
עוֹד אֲשַׁלֵּם. הַרְחֵק מִכָּאן
עָנְשִׁי מְחַכֶּה, עִקֵּשׁ וְסַבְלָן.
בְּטֶרֶם תָּפוּג הָאַרְכָּה, אֲנִי מְנַסָּה
לְפַעְנֵחַ חֲרִיקוֹת בְּקִרְשֵׁי הָרִצְפָּה:
צַעֲדֵי אָדָם,
אוֹרְלַנְדוֹ הֶחָתוּל,
אֶנְקַת הָרְפָאִים
הַמְּבַקְּשִׁים אֶת דֶּלֶת הַיְּצִיאָה –
הָאַסְפִּירִין הַנָּמֵס לְאַט עַל הַלָּשׁוֹן
טַעֲמוֹ בְּעָתָה.
יולי 2004
2
תלאביב
כְּשֶׁהַכְּאֵב הַקּוֹדֵחַ בְּמַרְפְּקִי
טָרַף אֶת הַשֵּׁנָה
חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְ,
עַל גּוּפֵךְ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ
לְמַרְפֵּק זְדוֹנִי
וְעַל הַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ,
חֹם שֶׁהַצִּנָּה אוֹרֶבֶת בִּקְצוֹתָיו,
אִיֵּי הָאוֹר שֶׁמַּשְׁחִירִים עוֹד יוֹתֵר
אֶת הַקִּילוֹמֶטְרִים הַחֲשׁוּכִים,
וּכְכָל שֶׁהַלַּיְלָה אָזַל וְהַגֶּשֶׁם נֶחְבַּט
בַּחַלּוֹנוֹת כְּמוֹ מִפְרָשׂ קָרוּעַ, הִתְבָּאֵר:
גּוֹרָלֵךְ הוּא שֶׁנֶּחְרַץ אָז, שָׁם,
וּבְעוֹדִי שׁוֹמַעַת שֵׁדִים בְּדוּיִים
פָּלְשׁוּ אֵלַיִךְ שֵׁדֵי מַמָּשׁ
בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. וְאוּלַי, רַעְיוֹן עִוְעִים,
הֵם לֹא הָיוּ מוֹצְאִים אוֹתָךְ
לוּלֵא הֶחְלַפְנוּ חֲדָרִים, קְטִיפַת
זָהָב תְּמוּרַת בְּרוֹקָד וָרֹד, אִלּוּ
וִתַּרְתְּ עַל הַסּוּסִים הַלְּבָנִים
הָרוֹעִים בָּעֵשֶׂב בַּחַלּוֹן,
לוּלֵא יָשַׁנְתְּ, אֱלִי,
בְּמִטַּת הָאַפִּרְיוֹן שֶׁלֹּא לָךְ נוֹעֲדָה,
חֲבוּלָה וְאֵינֵךְ יוֹדַעַת.
3
כְּשֶׁחִכִּיתִי בַּחשֶׁךְ לַהוֹדָעָה שֶׁנֶחְמַסְתְּ,
שֶׁהִתְרוֹשַׁשְׁתִּי,
שֶׁנִּגְזַל הַדְּבַשׁ הַחוֹמֵל שֶׁל עֵינַיִךְ,
וְכִשְׁרוֹן הַשֵּׁנָה הַזָּעוּם הָלַךְ וְרָחַק,
לֹא מָצָאתִי שִׁיר עֶרֶשׂ מִלְּבַד
אָנָה אֲנִי בָּאָה
אָנָה אֲנִי בָּאָה
4
כְּשֶׁהַשְּׁאֵלָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לִשְׁאֹל רַק אוֹתָךְ
חָזְרָה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי בְּכֹחַ,
מוֹתֵךְ הַסָּתוּם הִתְפַּעְנֵחַ לִי סוֹפְסוֹף:
שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל רְגָעִים שֶׁבָּהֶם תִּהְיִי
נְחוּצָה מִכָּל
נֶעֱדֶרֶת מִכָּל
5
אפילו פעימה נובלת אחת
לא נחסכה ממך.
אלזה לסקר-שילר
אֲסוּפִית דַּקָּה,
כָּל-כָּךְ הֶאֱרַכְתְּ לַעֲמֹד בַּגֶּשֶׁם
בְּכִיסִים מְלֵאִים מַטְבְּעוֹת
עַד שֶׁלֹּא הִשְׁגַּחְנוּ
שֶׁלֹּא בָּאת לִקְנוֹת כְּלוּם,
שֶׁאַתְּ זוֹמֶמֶת לְחַלֵּק הַכֹּל
עַד הַמַּטְבֵּעַ הָאַחֲרוֹן.
מתוך הספר ערב רגיל (עם עובד, 2006)
מופיע באתר של אלישבע - http://www.elli7.com/Personal.html
מְשֻׁחְרֶרֶת מִמַּעֲרוֹת הַפַּחַד
מִבִּגְדֵי הַיֵּאוּשׁ,
אַתְּ מְשַׁיֶּטֶת בְּנַהֲרוֹת הַזְּמַן
הָאֵין-סוֹפִיִּים,
כּוֹתֶבֶת שִׁירִים בִּדְיוֹ שְׁקוּפָה
עַל עֲלֵי נוֹפָר צְהֻבִּים
וּמְחַיֶּכֶת
http://magazine.osher.in/2/eti.shtml
(עוֹד שׁוֹמַעַת אֶת אַנְחָתָהּ)
אֱלִישֶׁבַע מְבַצַּעַת
הוֹרָאוֹת חַיִּים אַחֲרוֹנוֹת
וַאֲנִי נִלְחֶמֶת בְּשַׁפַּעַת.
אוֹמְרִים שֶׁבַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ רוֹעֶה, מְכַנֶּסֶת עֲדָרֶיהָ-
מַחְשָׁבוֹת שֶׁנֶּחְשְׁבוּ, פְּחָדִים שֶׁנִּפְחֲדוּ
וְצִפִּיּוֹת שֶׁטֶּרֶם נִמְלְאוּ
וּמְכִינָה אוֹתָם כְּאֵם אֶל הַשָּׁהוּת
הָאֲרֻכָּה
הַנֶּפֶשׁ מְהַסָּה וּמַשְׁקִיטָה לְבַל יִפְעוּ
לְבַל יָפֵרוּ קוֹל דְּמָמָה.
אוּלַי עַכְשָׁו עָבְרָה אֶת מְשׂוּכַת הַפַּחַד
- " הִיא לֹא תּוּכַל לְדַבֵּר יוֹתֵר",
כָּךְ אוֹמֶרֶת אֲחוֹתָהּ הַתְּאוֹמָה. וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת
הִיא כְּבָר לֹא תִּפֹּל בִּלְשׁוֹנָהּ,
גּוּפָה מְרַשְׁרֵשׁ כְּמוֹ דַּף-שִׁיר בָּרוּחַ
נִלְכָּד בְּעַנְפֵי-חֲשֵׁכָה.
הִיא לֹא תִּטְעַם אֶת הַחַיִּים כְּמוֹ
פַּאי-לִימוֹן
וְלֹא תִּמְזֹג עוֹד חוֹל מִתּוֹךְ
קֻמְקוּם שֶׁל תֵּה.
נְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה לָךְ אֱלִישֶׁבַע, מְתוּקָה.
יום ג' 29.12.04
מהספר אלגיה לנחש (כרמל, 2006)
http://magazine.osher.in/2/meira.shtml
שלושים - לאלישבע / מאירה מנסור
אַתְּ גָּרָה בְּבֵית אֶבֶן קָטָן עַל הַהַר. קָטָן כְּדֵי מִדַּת
גּוּפֵךְ, לֹא רָחוֹק מִבֵּית הָאַשְׁכָּבָה. מִבְּחִינָה זוֹ, אֱלִישֶׁבַע
לֹא נִתָּן לוֹמַר שֶׁאַתְּ בַּעֲזוּבָה מֻחְלֶטֶת. אֲנָשִׁים יוֹסִיפוּ
לָלֶכֶת וְלָבוֹא שָׁם עַד עוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עוֹמֶדֶת
עַל תִּלָּהּ וְהַהַר לֹא הוֹלֵךְ אֶל מֻחַמַּד. קָבְרוּ אוֹתָךְ בְּמִפְלָס
עֶלְיוֹן, חָדָשׁ, מַשְׁקִיף עַל לִיפְתָּא וְעֵין כֶּרֶם, הַכְּפָרִים
הַנְּטוּשִׁים בַּמּוֹרָדוֹת, מֵעַל הַכְּבִישׁ הַחוֹתֵך.
תַּחְתַּיִךְ טֶרָסָה חֲדָשָׁה וּבִלְתִּי מְיֻשֶּׁבֶת, פְּסֹלֶת בְּנִיָּה,
קָרָוָן שֶׁל קַבְּלָן, רִשְׁתוֹת פְּלָדָה וּבָחוּר מִמִּזְרַח הָעִיר-
שׁוֹמֵר הָאֲתָר. הוּא יִהְיֶה כָּאן יוֹם וְלַיְלָה. הַיּוֹם וְגַם מָחָר.
הוּא יַדְלִיק אֵשׁ קְטַנָּה, יְעַשֵׁן סִיגָרִיָּה קְטַנָּה וְיַאֲזִין
לְאוּם כּוּלְתוּם, שֶׁקּוֹלָהּ, יֵשׁ אוֹמְרִים, מֵעֵבֶר לַזְּמַן.
קוֹרְאִים לוֹ מֻחַמַּד, הוּא הַבֵּייבִּי-סִיטֶר שֶׁל הַמֵּתִים.
מהספר אלגיה לנחש (כרמל, 2006)
