הַיְּלָדִים רְחוֹקִים, נוֹשְׂאִים אִתָּם פְּנֵי הוֹרַי:
רַק יְרֻשָּׁה הִיא, שֶׁלֹּא הִתְכַּוְּנָה לְרַע.

נִפְגֹּש אוֹתָם, פֹּה וָֹשָם,יוֹצְאִים
יְדֵי חוֹבָה,צַעֲרָם מֻסְתָּר.

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לְרַחֵף מֵעֲלֵיהֶם כְּצֶפֶּלִין נָפוּחַ,
הַפְתָּעָה סוֹדִית שֶׁל אַבָּא שֶׁעוֹד מְעַט,

כְּפִי שֶׁכְּבָר קָרָה לִסְפִינוֹת הָאֲוִיר, אוּלַי
יַעֲלֶה בְּאֵשׁ מַרְהִיבָה, וּבֵינְתַיִם,

זָהוּר וּמָלֵא חֲשִׁיבוּת, הוּא שָׁט
מֵעֲלֵיהֶם כְּגֶרֶם שָׁמַיִם שֶׁגַּם

הָאַהֲבָה לֹא תּוּכַל לְהַשִּׂיגוֹ.