ירושה / אריה סיון

קְרוֹבַי שֶׁנִּפְטְרוּ הוֹרִישׁוּ לִי חֻלְצוֹת רַבּוֹת.
אֵין לִי סָפֵק שֶׁלֹּא אַסְפִּיק
לִלְבֹּשׁ אֶת כֻּלָּן.

אַל תַּכְבִּיד עַל יוֹרְשֶׁיךָ.
הִפָּטֵר, כָּל עוֹד אַתָּה יָכֹל
מִכָּל מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם עִנְיָן בּוֹ:
כִּתְבֵי-יָד עֲשֵׁשִׁים
סְפָרִים שֶׁנִּצְטַבְּרוּ עַל מַדָּפִים טְעוּנֵי-אִבּוּק
תַּצְלוּמִים שֶׁרַק אַתָּה רוֹאֶה בָּהֶם, עֲדַיִן, מִישֶׁהוּ מֻכָּר.

מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.

אריה סיוון

• תל-אביב בשנות הארבעים הראשונות.
• זיכרון ילדות.
• מעין ט"ו בשבט.
• שאלות לא קלות.
• "מהספה שמשמשת לי שדה תעופה אני ממריא",
  על הספר השלמה לאריה סיוון,הוצאת קשב לשירה,תשס"ב - מאת שי דותן.
  

אֲנִי, הַיֶּלֶד שֶׁאוּלַי יָמוּת בְּעַד אַרְצוֹ,
נִמְצָא בַּסִּפְרִיָּה שֶׁל אַקִסֶלִרוֹד, בְּאַלֶנְבִּי
אַחֲרֵי בִּנְיַן הַשַּׁיִשׁ הַיָּרֹק:
שְׁנֵי חֲדָרִים, הָמוֹן סְפָרִים
וּבַכְּנִיסָה יוֹשֵׁב לוֹ הַסַּפְרָן
וְאוֹמֵר לַיְּלָדִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים סְפָרִים
עַל גִּבּוֹרִים, עִם מֶתַח וְהַרְפַּתְקָאוֹת,
- לֹא רַק טַרְזָן, יֶלֶד, לֹא ז'וּל וֶרְן
וַאֲפִלּוּ לֹא סֶנְקִבִיץ' שֶׁל "בַּיְּשִׁימוֹן וּבָעֲרָבָה".
קַח אֶת "זִכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד",
הֵם יִמְתְּחוּ אוֹתְךָ לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל עַמְּךָ,
הֵם יְחַבְּרוּ אוֹתְךָ עִם עֲבַרְךָ:
קְרָא וְתֵדַע מִנַּיִן בָּאת וּלְשֵׁם מַה
אֶל אַרְצֵנוּ הַיָּפֶה וְהַחַמָּה.

אֲנִי בּוֹלֵעַ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד
וַאֲנִי מוּכָן לָמוּת בְּעַד עַמִּי.
מֵהַסַּפָּה שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת לִי שְׂדֵה תְּעוּפָה אֲנִי מַמְרִיא:
סְבִיב צַוָּארִי שַׁרְשֶׁרֶת כַּדּוּרִים, הָאֶצְבָּעוֹת
עַל מְכוֹנַת- הַיְּרִיָּה.
אֲנִי יוֹרֵד בִּירוּשָׁלַיִם הַנְּצוּרָה
קוֹצֵר בְּחַיָּלֵי נְבוּכַדְנֶאצֶּר
טַ טַ טַ טַ טטטטטטטטט
מִי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מֵצִיץ עַל הַחוֹמָה
חוֹטֵף כַּדּוּר וּמִתְגַּלְגֵּל אֲחוֹרַנִּית.
וְאַחֲרֵי חָמֵשׁ-מְאוֹת-שִׁשִּׁים שָׁנָה אֲנִי
מִתְיַצֵּב בְּאֹמֶץ-לֵב מוּל הַגְּיָסוֹת
שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס וְשֶׁל טִיטוּס
מִיּוֹדְפַת לְגַמְלָא וְלִירוּשָׁלַיִם וּמִשָּׁם לִמְצָדָה:
הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים, אֲפִלּוּ הַבָּלִיסְטְרָאוֹת
אֵין לָהֶם סִכּוּי
וּבָעֶרֶב שׁוּב אֲנִי מַמְטִיר אֵשׁ תֹּפֶת
עַל גְּדוּדֵי חְמֶלִנִיצְקִי: גַּם הַפָּרָשִׁים
מְנוֹפְפֵי-הַחֲרָבוֹת תִּקְצַרְנָה יְדֵיהֶם
לִכְרֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי, לָגַעַת בְּאִשָּׁה
לְהִתְעַלֵּל בְּיֶלֶד.

לַמָּחֳרָת הָיִיתִי שׁוּב בְּתֵל-אָבִיב
בֵּין יָם כָּחֹל מִמַּעֲרָב
וּמִמִּזְרַח הַפַּרְדֵּסִים שֶׁבָּאָבִיב
נוֹדֵף מֵהֶם הָרֵיחַ הַנִּפְלָא שֶׁל הַפְּרִיחָה
וּמִצָּפוֹן יֵשׁ לָהּ נָהָר, עִם מַיִם גַּם בַּקַּיִץ
וְסִירוֹת שָׁטוֹת בּוֹ
שֶׁל מָנוֹעַ וּמְשׁוֹטִים, וְעַל גְּדוֹתָיו
צְפוּפָה הַצִּמְחִיָּה, וְרַק לְהִתְרַחֵץ אָסוּר
מִפְּנֵי שֶׁהַבִּילְהַרְצְיָה עוֹשָׂה לְךָ בַּשֶּׁתֶן דָּם.

עִם הַסְּפָרִים לְהַחְלָפָה אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדִיזִינְגוֹף, עוֹבֵר
אֶת הַקְּיוֹסְק שֶׁל הֶרְשָׁלֶה בְּפִנַּת שְׂדֵרוֹת קָקָ"ל
וְלֹא קוֹנֶה אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּנוֹ
רִמָּה אוֹתִי לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה.
אֲנִי חוֹצֶה אֶת גּוֹרְדוֹן, מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי
בָּתֵּי-קָפֶה שֶׁאֵין בָּהֶם שֻׁלְחָן פָּנוּי -
כָּסִית, רוֹוַל וּפִנָּתִי
וְאַחַר-כָּךְ הַכִּכָּר, שָׁם הַקּוֹלְנוֹעַ הֶחָדָשׁ, אֶסְתֵּר,
מִקֻּפָּתוֹ תּוֹר מִתְפַּתֵּל כִּמְעַט
עַד לִשְׁכוּנַת נוֹרְדִיָּה שֶׁצְּרִיפֶיהָ
גַּם בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג, וְהַשִּׁקְמִים,
הָעֲלִיָּה לְאַלֶנְבִּי, כִּכַּר מָגֵן-דָּוִד,
וִיטְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהִדָּחֵק אֵלָיו, בְּתַחְבּוּלוֹת
וְלִפְעָמִים גַּם בַּמַּרְפֵּק
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַדֶּלְפֵּק.

וּבְרוּסְיָה הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם יָצְאוּ הוֹרַי
כְּדֵי לְהוֹלִיד אוֹתִי בְּתֵל-אָבִיב
כְּבָר מְכוֹנוֹת הַיְּרִיָּה
קוֹצְרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל יְהוּדִים
עַל-פִּי בּוֹרוֹת קְבָרִים
וְהַנְּהָרוֹת הָאַדִּירִים מַאֲדִימִים מִדָּם
גְּבָרִים מְזֻקָּנִים וּנְעָרוֹת יָפוֹת
כְּמוֹ בְּתַצְלוּמֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִשָּׁם, וְעוֹד מְעַט,
כְּפִי שֶׁהִתְבָּרֵר מְאֹד בְּדִיעֲבַד, יֻחְלַט
עַל הַצָּבַת הַמִּשְׂרָפוֹת.

מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.

מִישֶׁהוּ נִכְנָס לַחֶדֶר
וּמִישֶׁהוּ יָצָא מֵהַחֶדֶר
וְלַחֶדֶר מָה אִכְפַּת
וַאֲנִי מֵגִיף אֶת תְּרִיס הָעוֹלָם
לְהִתְכַּנֵּס כְּעֵין
נְקֻדַּת-כֶּתֶם עַל מַפַּת הַשֶּׁקֶט
וַאֲנִי מְמַיֵּן אֶת הַמְּצַאי
כִּמְבָרֵר אֲפוּנִים לָאֲרוּחָה הַבָּאָה

וּבַשֶּׁמֶשׁ הַהִיא זָרְחוּ שְׁמָשׁוֹת רַבּוֹת
וּבַנָּהָר זָרְמוּ הַרְבֵּה נְהָרוֹת
וּבָרְחוֹב שֶׁהָיָה שֶׁלִּי
וְאֵינִי יָכֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיו
וּבַבַּיִת שֶׁהָיָה שֶׁלִּי
וְאֵינִי יָכֹל בּוֹ לָגוּר -
אֲנִי מוֹסִיף לָשֵׂאת
אֶת הַדֶּקֶל וְהַתּוּת
וְהַתָּו שֶׁחוֹזֵר וְחוֹזֵר
בְּמַקְהֵלַת הַדְּמָמָה.

מתוך הספר כרטיס ביקור - מבחר שירים, הוצאת עקד, 2007.

וּבְאֶמְצַע הַחֹרֶף - אָבִיב. יֵשׁ הַרְגָּשָׁה
שֶׁל עַרְסָלִים יוֹרְדִים אוֹ עַרְסָלִים עוֹלִים.
הָעֵמֶק הַשָּׁוֶה: הַנְּקֻדָּה בָּהּ מִשְׁתַּוִּים
הָרֹךְ הַחִיצוֹנִי וְהַפְּנִימִי.
אֶפְשָׁר לָנוּחַ, בָּרְגָעִים הַנְּדִירִים הָאֵלֶּה, מְנוּחָה שְׁלֵמָה,
וְאֶפְשָׁר לְהִתְעוֹרֵר. לַעֲבוֹדַת בּוֹרֵא?
יֻמְרָה. דַּי לְךָ שֶׁתְּבָרֵא
אֶחָד מִשְּׂדוֹת הַבּוּר בְּנַפְשְׁךָ
לִקְלֹט וְלוּ אֶחָד מִן הַזְּרָעִים
הַנִּשָּׂאִים בִּכְנַף הָרוּחַ הַשּׁוֹנָה.
מַה יִּצְמַח מִמֶּנּוּ? עֵשֶׂב רַע? שׁוֹטֶה?
אִילָן עֲתִיר-פֵּרוֹת?
הַנַּח לָזֶה עַכְשָׁו. חֲגֹג
אֶת חֲוָיַת הַהִתְעַבְּרוּת.

מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.

-אֵיפֹה הַחֻלְיָה הַחַלָּשָׁה. הַצְבִּיעוּ עַל
הַחֻלְיָה הַחַלָּשָׁה.

-זֶה הַמַּחְסוֹם.

-נָכוֹן, עַכְשָׁו הַשְּׁאֵלָה
מֵאַיִן בָּא אוֹתוֹ דִּמּוּי
שֶׁשּׁוּב וְשׁוּב חוֹזְרִים עָלָיו -
מַדּוּעַ בַּרְוָזִים?

כְּמוֹ בְּמִטְוָח, הַבַּרְוָזִים
עוֹבְרִים עַל סֶרֶט נָע, וְהַיּוֹרֶה
צוֹלֵף אֶל הָרָאשִׁים.

-הַתְּשׁוּבָה לֹא נְכוֹנָה. הִיא
גַּם מַעֲלִיבָה. רַק לִי
מֻתָּר לְהַעֲלִיב.

-יֵשׁ לְךָ תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת?

-כֵּן, הַחֻלְיָה שֶׁמְּקַשֶּׁרֶת
בַּרְוָזִים עִם בְּנֵי-אָדָם
הִיא הַמִּלָּה גַּעְגּוּעִים:

הַבַּרְוָזִים מְגַעְגְּעִים
וּבְנֵי-אָדָם מִתְגַּעְגְּעִים
אֶל מֻשְׂאֵי-אַהֲבָתָם
שָׁרַק בַּזִּכְרוֹנוֹת יוּכְלוּ
לָקוּם מִן הַמֵּתִים.

מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.