גַּם אוֹהֲבִים בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ
(צוֹמְחִים כְּאֶחָד, כְּשֹׁרֶשׁ וְסֶלַע
שֶׁרָאִיתִי בְּמַעֲלוֹת יְרוּשָׁלַיִם)
גַּם הֵם אוֹבְדִים.
וְעַד הַחִדָּלוֹן
כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן
אֲנִי שׁוֹאֵל
מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּעֵת
כַּמָּה זְמַן צָרִיךְ עוֹד לַחֲלֹף
עַד שֶׁתַּעַצְמִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵינַי
עַד שֶׁשּׁוּב אֲנַשֵּׁק אֶת עֵינַיִךְ

עַד שֶׁשּׁוּב נִפָּגֵשׁ

כְּמוֹ רוֹצֵחַ נִרְדָּף
אֲנִי נִמְלָט מֵאֵינוּתֵךְ.

הַיָּמִים הַחֲסֵרִים אוֹתָךְ, פּוֹנִים נָכִים
כְּלֶחֶם צַר. וְהַלֵּילוֹת, כְּמֵהִים, לוֹחֲצִים
כְּמֵי הַיָּם עַל דָּפְנוֹת הַסְּפִינָה.
אִם תִּשָּׁבֵר הַסְּפִינָה,
מִי יָחוּשׁ לְהוֹשִׁיעַ בַּסְּעָרָה?

הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ בַּיּוֹם
דּוֹמִים לַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ בַּלַּיְלָה.
וְהַמִּלִּים נָעוֹת בֶּחָלָל
כִּידֵי עוֹלָל הַמְּגַשֵּׁשׁ אַחַר פְּנֵי אִמּוֹ,
צוֹנְחוֹת אֵין-אוֹנִים
כִּגְעִיַּת הַשּׁוֹר עַכְשָׁיו בַּמֶּרְחָק.

מְקוֹמֵךְ הָרֵיק קָרוּעַ כַּפֶּצַע.
מַעְיָן בּוֹהֶה, שׁוֹתֵת,
מֵצִיף אֶת עֵינַי. וְהַיָּדַיִם,
יָדַי שְׁלוּחוֹת הָרֶסֶן
מְבַקְשׁוֹת אֶת פָּנַיִךְ.
וְאַתְּ כְּאֶבֶן
שׁוֹקַעַת בְּלֵב הַלַּיְלָה.
הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ בַּלַּיְלָה
דּוֹמִים לַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ
כָּל הַלֵּילוֹת. וְהַמִּלִּים,
הַמִּלִּים נָעוֹת בֶּחָלָל כַּעֲטַלֵּפִים.

כִּנְבִיחוֹת הַכֶּלֶב שֶׁאִבֵּד אֶת אֲדוֹנוֹ.

אֲחִי אֵלִיָּהוּ מֵת
בְּטֶרֶם יָדַע לָלֶכֶת
נִקְבַּר
וְרַגְלָיו אֶל הַיָּם
בְּמוֹרְדוֹת הַכַּרְמֶל
הִכַּרְתִּי סַפָּן אֲשֶׁר הָלַךְ בַּסְּעָרָה
לָחֹג אֶת כְּלוּלוֹתָיו עִם בַּת הַיָּם
בְּתַחְתִּיּוֹת הַדְּמָמָה
וְהַלֵּב
נוֹהֵם
לוֹהֵט
כְּתַנּוּר שֶׁבָּעַר כָּל הַלַּיְלָה
מְחַכֶּה

אוֹתָךְ שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי תָּמִיד.