שרון אס:

• מתוך מחזור "הסהרורים"
• קורות חיים (מתוך המחזור "מסת האבל")
• שיר אחרון בספר השלישי


• הכתיבה בעיניי, היא מעשה של נדיבות עליונה
  ראיון עם שרון אס
  מראיינת - שירה חדד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קורות חיים / שרון אס

מתוך המחזור "מסת האבל"

לוּ רַק לֹא הָיָה נָעוּץ בְּלִבִּי רְסִיס קֶרַח!
לֹא הָיִיתִי מְחַפֶּשֶׂת בַּסְּפָרִים לַחַש נֵס לִקְשֹׁר שׁוּב בֵּין גּוּף לְלֶחֶם.

לוּ לֹא הָיְתָה בְּפִי צַחֲנַת הָאָצֶטוֹן
לֹא הָיֹה בִּי הַצִּמָּאוֹן הַזֶּה לַלֹּגֶם הַפָּרוּעַ שֶׁל דָּם. דָּמִי

לוּ לֹא הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת בַּחֶדֶר, הֲדוּקַת זִכְרוֹנוֹת כִּבְתֵבַת נֹחַ
לֹא הָיִיתִי שׁוֹמַעַת אֶת נַחֲרַת הַצְּחוֹק בִּפְנִימוֹ חֲשֵׁכָה;

לוּ לֹא הָיִיתִי פּוֹרֶצֶת הַחוּצָה - לְהַכּוֹת חַיִּים בְּגוֹנְג הַשֶּׁמֶשׁ
לֹא הָיִיתִי רוֹאָה - מַבּוּל הַזֹּהַר - קוֹרֵס, בִּכְפוּלוֹת שֶׁל אֲפֵלָה -

 

 

 

 

 

 

שיר אחרון בספר השלישי / שרון אס

אֵיךְ הִגַּעְתְּ לְכָאן?

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוֹלֵךְ מַרְחִיק לֶכֶת; אֲנִי אָהַבְתִּי
גֶּבֶר וְאִשָּׁה וְנֶעֱנַשְׁתִּי בְּגַן עֵדֶן. הָאֱלֹהִים פָּנָה
בְּחַמְדָנוּת לְמַעֲשֵׂי יָדָיו, וְהַכֹּל דִּבֵּר מִשְּׁמוֹ הַפְּרָטִי; הָיִיתִי יְרֻקָּה כְּמוֹ הָעֵשֶׂב
וְכִבְדַת רֹאשׁ בַּמָּעוֹף, כַּמַּלְאָכִים, שׁוֹמְרֵי הַחֹק
רְעֵבָה וּצְמֵאָה כְּחַיָּה מֵחַיּוֹת הַגַּן, לִבִּי פָּעַם שָׁלֵם, וְרֵיק:
הַחַיִּים הָיוּ הוֹדָיָה מַסְפֶּקֶת.

אֵיךְ הִגַּעְתְּ לְכָאן? - הֻשְׁלַכְתִּי אֶל אֵשׁ
שֶׁכִּלְּתָה אֶת הַדִּמְיוֹן, אֶת הָאֹזֶן הַכְּרוּיָה לִלְחִישַׁת הַדְּבָרִים לְהֵאָסֵף, לְהֵאָכֵל.
מַטָּה, מַטָּה בְּקוֹנְכִיַּת עָפָר כָּל צַעַד עוֹמֵד בְּחֹשֶׁךְ גָּדוֹל
וְהַכְּאֵב צוֹנֵן יוֹתֵר וּפָחוֹת נִתַּן לְרִפּוּי; הֵיכָן אַתְּ נִמְצֵאת? בַּמִּסְתָּרִים
חַסְרֵי מַצְפֵּן אֲפֹרִים-אֲדֻמִּים כְּמַגֵּפָה אֲנִי
מְמַשֶּׁשֶׁת אֶת הַחַבָּלוֹת הַפְּתוּחוֹת שֶׁל הָאֵשׁ - "כָּאן, כָּאן";
וְאֵין לְהַבְדִּיל עוֹד בֵּין פָּחַד לִתְשׁוּקָה.

אֲבָל רְאֵה אֲנִי טוֹעֶנֶת כְּלַפֵּי אוֹרְחִי הָאָמֶרִיקָאִי בְּעוֹד דַנְטֶה
שָׁעוּן עַל בִּרְכֵּינוּ וּמִשְׁקָלוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר מְנַחֵם, כְּבַרְזֶל מְיַצֵּב לִסְפִינוֹת
חֲלוּלוֹת, פְרַנְצֶ'סְקָה וּפָּאוּלוֹ אַהֲבָתָם מְאַיֶּמֶת לְפוֹרֵר אֶת פִּגּוּמֵי הַתְּהוֹם
אֶת הַדִּקְדּוּק הַמִּתְפָּאֵר לָדַעַת מַהוּ חֹשֶׁךְ מַהוּ הָאוֹר
וּמֶה הָיָה חֶטְאָם - לֶאֱהֹב שִׁירָה? לֶאֱהֹב אֶת הָאַהֲבָה?

מַדּוּעַ הַזַּעַם הַזֶּה קַבָּלַת הַדִּין
שֶׁאִם כָּתַב זֹאת אֵי שָׁם אֵי שָׁם הֵם נִדּוֹנִים לַאֲוִיר שָׁחֹר
צִפּוֹרִים לְלֹא מָעוֹף אֲבוּדִים בְּסוּפָה (תַּגִּידִי
לוֹ) הָאוֹהֲבִים הֵם מְרִי הַמְּשׁוֹרֵר בְּחֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁל חַיָּיו
חֲפוּרִים בַּבִּיוֹגְרַפְיָה, תַּחַת הָהָר הַטָּהוֹר, קְבוּרִים בַּזְּמַן
שֶׁתָּמִיד הוּא כְּבָר מֻקְדָּם מִדַּי אוֹ רָעִיל וּמָתוֹק כְּהָיֹה הָיָה
- אֲבָל הִיא אֵינָהּ קוֹרֵאת לוֹ וְלוּ פַּעַם אַחַת בִּשְׁמוֹ עוֹנֶה
דֵייוִיד, וְאֶת זֶה הַסָּמוּךְ לָהּ הִיא כְּלָל אֵינָהּ אוֹהֶבֶת
הִיא מְבַכָּה אֶת עָצְמָה וְאֵיזֶה פָּאוּלוֹ הַכָּלוּא בְּתוֹכָהּ
שָׁנִים בְּשֶׁל אַחַר צָהֳרַיִם כְּשֶׁנִּשֵּׁק אוֹתָהּ מֵעַל סֵפֶר פָּתוּחַ
וְנָפְלוּ רוֹעֲדִים לְדַף אֶחָד -

(מַדּוּעַ אֶת שׁוֹתֶקֶת?)
וּמָה אֵינוֹ סִבָּה לְהֵעָנֵשׁ בַּקֹּר
הֵיכָן שֶׁהַתְּנוּעוֹת מִתְמַעֲטוֹת וְחוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן?
וְהוּא, אָלִיגְייֶרִי - הֵיכָן אִשְׁתּוֹ וְהַיְּלָדִים?
פַּעַם אַחַת לֹא יָכֹל הָיֹה לָשֵׂאת אוֹתָם
בַּהֲלִיכָתוֹ בַּשִּׁיר לִפְגֹּשׁ אִשָּׁה מֵתָה
זָרָה כִּמְעַט לַחֲלוּטִין, גְּאֻלָּתוֹ - וְלֹא הוֹדָה:
הַמָּוֶת הוּא מָקוֹר לְכָל תִּקְוָה וְיֹפִי.

אֲבָל הֲלֹא בַּחַיִּים הָאֵלּוּ מַמָּשׁ כְּשֶׁדַּנְטֶה עַל בִּרְכַּי וְאוֹרְחִי מוּלִי
וַאֲנִי אֲדֻמָּה וּזְעוּמָה בְּשֶׁל מִלִּים
רָבָה אֶת רִיבָם שֶׁל אִישׁ וְאִשָּׁה עֲשׂוּיִים דְּיוֹ אָפֹר, חֲתִיכוֹת נְיָר
(לָמָּה לֹא תֹּאמְרִי לוֹ בְּפַשְׁטוּת
זֶה שֶׁאֵינוֹ בְּשׁוּם מָקוֹם מָצוּי בְּכָל מָקוֹם)
הַדָּם מְתוֹפֵף תַּחֲתֵי שִׁיר לֶכֶת עַל פִּיו
נִתְלֵית מֵאֲחוֹרֵי מִצְחִי עַד בֵּין רַגְלַי אַהֲבָתִי הַגְּדוֹלָה
לִמְטֻטֶּלֶת צְלַב מְחוֹגִים מוּמַר
מִי שֶׁהִשְׁלַכְתִּי חַסְרַת בַּיִת לָרוּחוֹת

יָמִים רַבִּים אֲנִי מְאָרַחַת בּוֹצַעַת לֶחֶם מוֹזֶגֶת יַיִן וְאוֹפָה
מְעַיֶּנֶת עִם דֵייוִיד בְּשֵׁיקִסְפִּיר בְּדַנְטֶה וְאָנוּ מִתְקוֹטְטִים בְּלַהַט עַל חַיֵּי הָאֶרוֹס
וְהַמֶּטָפוֹרָה
וְאֵי שָׁם שָׁכוּב בִּוְרִידַי נִים לֹא
נִים יָשֵׁן בְּאִוְשַׁת גַּרְגְּרֵי הַזְּמַן הַנּוֹפְלִים אֶחָד
אֶחָד אֲנִי מְכַלָּה אֶת כֹּחוֹתַי בְּעוֹלָם רֵיק מָלֵא מִלִּים
הוּא שָׁט רָחוֹק אֶל מַסְלוּלֵי הַשָּׁבִיט וְהַצֶּדֶק
לַעֲרֹךְ בְּרִיתוֹת אִתִּי, הָאֲבוּדָה לִי
לָקוּם עָלַי יוֹם אֶחָד חֲזָקִים וְנוֹאָשִׁים מִן הָעֲצָמוֹת

אֵיךְ אֶפְשָׁר הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁאַחֲרֵי הַחַיִּים
וַאֲנַחְנוּ נְסִיךְ הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כּוֹכָבִים נוֹפְלִים בֶּעָפָר
לוֹ חַיִּים אַחֲרֵי הַמָּוֶת אִם יֵשׁ
הֲרֵי שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל שִׁכְחָה גְּמוּרָה וְלֹא הַזִּכָּרוֹן הַלּוֹהֵט שֶׁל חַיִּים מַקְבִּילִים
בְּתוֹכְכֵי הַחַיִּים הַמְּשַׁתְּקִים - וְהוֹפְכִים אוֹתִי לְאוֹהֶבֶת שֶׁל הַסִּפְרוּת.