
ז ויות / ענת שרון-בלייס
ר
כְּשֶׁנּוֹסְעִים לִירוּשָׁלַיִם דֶּרֶךְ דְּרוֹם תֵּל-אָבִיב וְעוֹבְרִים בְּיָפוֹ
מִתְחַלֶּפֶת תְּנוּעַת הָאֲנָשִׁים. בְּתוֹךְ צְפִיפוּת הַבָּתִּים הַיְשָׁנִים
וְהָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים אַתְּ רוֹאָה אֵיךְ
הַפָּנִים שֶׁלָּהֶם מְסַּפְּרוֹת סִפּוּר אַחֵר
וְאֵיךְ הָרַגְלַיִם יוֹרְדוֹת, חוֹצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ הֶעָמוּס,
לְעִתִּים מַקֵּל הֲלִיכָה, לְעִתִּים לֹא
וְכֵיצַד הַגּוּף תָּר אַחַר תְּנוּחָה אֶפְשָׁרִית וְלֹא אַחַר הָרֵיחוֹת הַכְּמוּסִים,
וּמִסְתַּגֵּל מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה מֻקְפֶּדֶת אֶל הָאַקְלִים, הַשָּׂפָה, הָעֵינַיִם,
אֶל הָאֵין מָקוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא הַבַּיִת וְאֵין בּוֹ קֶשֶׁב לַכְּאֵב.
יָפוֹ זוֹלֶגֶת אֶל יְרוּשָׁלַיִם, עַרְבִית, יְהוּדִית, אֲבָנִים
שְׁבוּרוֹת מִתְחַלְּפוֹת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת:
מָה שֶׁנִּרְאֶה סָמוּי מִן הָעַיִן שָׁם, מוֹפִיעַ עַכְשָׁו בְּדִיּוּק מְסַנְוֵר.
הָרְמָזִים הוֹפְכִים לִצְלִילִים חַדִּים, לְפָנִים בְּרוּרוֹת, לִתְנוּעָה מְהִירָה,
נִשְׁמֶרֶת, לְאִפּוּק אַלִּים.
אֲנָשִׁים מְמָרְקִים עַצְמָם לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁמְּמָרְקִים חַלּוֹן
וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְגַּלֵּית קְדֻשַּׁת הַמָּקוֹם כְּמַשֶּׁהוּ מְפֹרָק מְאֹד.
לִפְנוֹת עֶרֶב אֲנִי חוֹזֶרֶת:
הַשְּׁקִיעָה מִתְרַחֶשֶׁת אָמְנָם מוּל הַחַלּוֹן שֶׁלִּי כָּל עֶרֶב,
בֵּין הָאַנְטֶנוֹת וְדוּדֵי הַשֶּׁמֶשׁ, נוֹגַעַת בְּרִידִינְג,
אֲבָל רַק אַחַר כָּךְ הִיא נוֹגַעַת בַּיָּם, רַק אַחַר כָּךְ, רָחוֹק



