בת-שבע דורי-קרלייה


יום קיץ בגינה של סבא וסבתא ואני בת שמונה/ בת-שבע דורי-קרלייה
סַבְתָּא נָעִימָה תּוֹלָה כְּבִיסָה
בְּיָדַיִם אֲדֻמּוֹת, מַעֲלוֹת אֵדִים
בַּגִּנָּה הַקְּטַנָּה בִּרְחוֹב נִיקָנוֹר
מְגָרֶשֶׁת חֲתוּלוֹת רָעוֹת
בִּנְקִישַׁת עָקֵב אַחַת.
סַבָּא מֹשֶה יוֹשֵׁב בֶּחָצֵר
וּמְשַׂחֵק שֵׁשׁ-בֵּשׁ עִם נָעִים הַשָּׁכֵן.
הַקֻּבִּיּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת וּבְכָל פַּעַם
כְּשֶׁהֵן נוֹפְלוֹת עַל שֵׁשׁ-שֵׁשׁ
סַבָּא אוֹמֵר: "אַיְיְוָוה!" וּמְחַיֵּךְ.
כִּיס הַחֻלְצָה שֶׁלּוֹ תָּפוּחַ מִסֻּכָּרִיּוֹת טוֹפִי
שֶׁל "עֵלִית" וְזֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן
עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁלִּי.
הַיּוֹם, יֵשׁ לִי סַבְלָנוּת לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים
אֵין לִי מִתְחָרִים.
אֲנִי מִתְנַדְנֶדֶת תַּחַת עֵץ הַלִּמּוֹן,
מְנֻמְנֶמֶת מִוְּרָדִים, מֵעֵץ הַשְּׁזִיפִים הַצְּהֻבִּים,
מִסְתַּכֶּלֶת עַל סַבְתָּא
עַל עַנְנֵי הַכְּבָסִים
וְכָל הָאַהֲבָה הַזֹּאת לוֹחֶצֶת לִי
עַל הַשִּׂמְלָה מִבִּפְנִים.
מְנֻמְנֶמֶת מִוְּרָדִים, מֵעֵץ הַשְּׁזִיפִים הַצְּהֻבִּים,
מִסְתַּכֶּלֶת עַל סַבְתָּא
עַל עַנְנֵי הַכְּבָסִים
וְכָל הָאַהֲבָה הַזֹּאת לוֹחֶצֶת לִי
עַל הַשִּׂמְלָה מִבִּפְנִים.



