ליאת קפלן
הַדָּבָר הַיָּפֶה בָּעוֹלָם
זִפֶיךָ צוֹמְחִים מֵעוֹר הַלֶּחִי,
מְשֻׁלָּשׁ שֶׁל סָדִין מֻנְשָׁם עַל עֶצֶם הַלֶּסֶת,
רִיסֶיךָ רוֹעֲדִים בָּרֶגַע
בּוֹ חוֹדֵר הָאוֹר אֶת צַמֶּרֶת הָאֹרֶן
אֶת הָאֲוִיר,
אֶת הַזְּגוּגִית,
אֶת הַחֲלוֹמוֹת הַמְּסֻכְסָכִים בִּשְׂעָרִי.
הָאוֹר הַכֹּל יָכֹל מִסְתּוֹלֵל בִּנְשִׁימוֹתֶיךָ הַכְּבֵדוֹת.
אַתָּה יָשֵׁן כְּפִי שֶׁרַק אַתָּה
יָכֹל: סוֹפֵג אֶת הָאוֹר, מַחְלִיף אֶת תָּאֶיךָ
שָׁקוּעַ בִּבְאֵרוֹת שִׁכְחָה, מְקֻפָּל וְזוֹכֵר.
הַדָּבָר הַיָּפֶה בָּעוֹלָם הוּא גַּעְגּוּעַ,
תָּוֵי הַמִּתְאָר שֶׁל שְׁנָתְךָ.
תָּוֵי הַמִּתְאָר שֶׁל שְׁנָתְךָ.
