דְּיוֹ, דְּיוֹ / גלעד מאירי
כִּי מִדְּיוֹ בָּאתָ,
מִדְּיוֹ בָּאתָ,
מִדְּיוֹ בָּאתָ,
רֹאשְׁךָ רֹאשׁ דְּיוֹ,
עֵינֵיךָ פִּיגְמֶנְט דְּיוֹ,
אָזְנֶיךָ מַעֲרֶכֶת אוֹדִיוֹ-דְּיוֹ,
אַפְּךָ שׁוֹאֵף דְּיוֹ סְתָרִים,
לְשׁוֹנְךָ גַּחֶלֶת דְּיוֹ,
אַתָּה חַי בְּבֵית דְּיוֹ,
פּוֹתֵחַ בֶּרֶז
וְנוֹבֵעַ מִמֶּנּוּ דְּיוֹ,
בְּמַכְשִׁירֵי הַחַשְׁמַל
זוֹרֵם דְּיוֹ אֵלֶקְטְרוֹנִי,
אַתָּה נוֹגֵעַ בְּאִשְׁתְּךָ
וְהִיא הוֹפֶכֶת לִדְיוֹ,
טִיּוּל אַחַר-הַצָּהֳרַיִם
הוֹפֵךְ לְמֶרְחַץ דְּיוֹ,
אַתָּה מְרוֹקֵן מַחְסָנִיּוֹת דְּיוֹ
בְּבָתֵּי-קָפֶה, בָּרְחוֹבוֹת וּבַגַּנִּים,
אַתָּה מַזְרִיק דְּיוֹ
וְאֵין דַּי בּוֹ,
בַּדְּיוֹ.
