קוֹנֵמָרָה / ליאור שטרנברג
אֵין אִישׁ וְאֵין לִכְאוֹרָה דָּבָר,
לְבַד מִן הַמְּכוֹנִית הַחוֹנָה לֹא רָחוֹק מֵאִתָּנוּ,
הַיָּכוֹל לְהַזְכִּיר כָּאן, אֶל מוּל הָאֲגַם הַקַּר,
אֶת הַצִּיבִילִיזַצְיָה מִמֶּנָּה יָצָאנוּ.
קְרִיאַת בַּרְוָז יְחִידָה עוֹלָה מִן הַסְּבַךְ,
קוֹפֵאת בָּאֲוִיר הַדּוֹקְרָנִי וּנְמוֹגָה
לְאִטָּהּ אֶל עִרְפּוּל הַגְּבָעוֹת בַּמֶּרְחָק הָרַךְ.
אַדְמַת הַכָּבוּל תּוֹסֶסֶת מַיִם, זָרָה לְמַגָּע.
מְשֻׁנֶּה, אַךְ נִדְמֶה כִּי דַּוְקָא בַּשֶּׁקֶט
הַזֶּה הֻשְׁחַל אֶל תּוכֵנוּ חוּט דַּק שֶׁל אִי נַחַת
וְכִי אוֹתָהּ קְרִיאָה סְמוּרָה, הַפּוֹלַחַת
עַתָּה בְּלֵב כָּל הַבָּר הַמֻּפְקָר, כְּמוֹ חוֹרֶטֶת
בַּדִּמְדּוּמִים אֶת הַשְּׁאֵלָה הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת, כְּלוֹמַר לְאָן,
וּבַמּוּבָן הַבְּסִיסִי בְּיוֹתֵר, עָלֵינוּ לָלֶכֶת מִכָּאן.
