שיר חצות 1970 / דליה רביקוביץ' שוּב כְּמוֹ בַּשָׁנִים הַקּוֹדְמוֹת, חֲדַר הַשֵׁנָה הָפוּךְ, וְאֵפֶר בְּכֹל הַמְּקוֹמוֹת. וּבְגָדִים מֻטָּלִים בַּעֲרֵמָה, וְגַל מִכְתָבִים שֶׁלֹא נַעֲנוּ וּמִטָּה אַחַת חַמָּה. וְנוֹסָף לָזֶה יֵש עַכְשָׁו מַגֵּפַת שַׁפַּעַת וַאֲנִי חוֹלָה בְּכֹל הָכָּבוֹד. בַּשָׁנָה הָזֹּאת וּבְכֹל הָשנִים הָבָּאוֹת לֹא אַסְכִּים לְוַותֵר עַל צִפּוֹר קְטַנָה אַחַת שֶׁעָפָה בְּגַנִּי, וְלֹא אָמִיר צִפּוֹר קְטַנָּה בְּיוֹנָה אוֹ בְּדוּכִיפַת. וְעוֹד שָׁנָה תָבוֹא וְשוּב כְּמוֹ תָּמִיד גְּרוֹנִי חָנוּק מֵאַהֲבָה.