poetry place





























קשרים /רות בלומרט



הַיּוֹם, לָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה שָׁבוּעַ
צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן בְּבֵיתִי.
מִישֶׁהוּ בְּ"בֶּזֶק" הִצִּיעַ לִי, לְטוֹבָתִי,
קַו נוֹסָף.

אֲדֹנִי בֶּזֶק, אָמַרְתִּי בִּכְלִמָּה,
לְהַכְפִּיל אֶת מִסְפַּר הַלֹּא-מִתְקַשְּׁרִים
לְהַעֲמִיק אֶת הַדְּמָמָה
לְהַעֲלוֹת לְךָ מַס נוֹסָף
מַס שְׂפָתַיִם חֲתוּמוֹת?

אֲדֹנִי בֶּזֶק, אָמַרְתִּי
עִמִּי שִׁבְעִים מְלָכִים
בְּהוֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים,
מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנְךָ
אֵיכָה יְחַיֵּגוּ?