פְּרֵדָה בִּנְמַל תְּעוּפָה /יהודה עמיחי בָּאוּלַמּוֹת הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה בְּהֵדֵי הַקּוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים לְךָ כְּמוֹ לִתְפִלָּה, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם מִסְפְּרֵי הַטִּיסוֹת נִקְבָּעִים לְפִי תַּאֲרִיכֵי הֻלֶּדֶת אוֹ יְמֵי זְכִירָה שֶׁל חַיִּים פְּרָטִיִּים מְאֹד, לָכֵן הַמְּתִיקוּת בִּשְׁמִיעָתָם, לָכֵן הָעַצְבוּת. יָשַׁבְנוּ לְיַד שֻׁלְחָן קָטָן בַּהַמְתָּנָה וְהֶרְאֵינוּ זֶה לָזֶה תַּצְלוּמִים מִזְּמַן אַחֵר: הָיִינוּ קַלְפָנִים שֶׁל זִכָּרוֹן. הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל מֵעָלֵינוּ גַּם הוּא אֶחָד מִשְּׁעוֹנֵי הַיָּד שֶׁל הָאֱלֹהִים כְּאֵלֶּה שֶׁבַּמִּגְדָּלִים וּבַכִּכָּרוֹת. הֵרַמְנוּ כּוֹס יַיִן, הָאֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי "שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם!" וְעָבַרְנוּ דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים הַמַּבְרִיקִים, כָּל אֶחָד בִּשְעָרוֹ וּבִזְמַנּוֹ.