וְזאת הָאַהֲבָה כַּלְבָּה נוֹבַחַת /נורית זרחי וְזֹאת הָאַהֲבָה כַּלְבָּה נוֹבַחַת, וְאַתָּה מַשְׁלִיךְ לָהּ עֶצֶם. בְּרֶגַע זֶה הִיא יוֹשֶׁבֶת זְקוּפָה כִּצְרִיחַ, מוּל הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה. רִקְדִי לִכְבוֹד הַגְּבֶרֶת, פְיוּפָה, וְהִיא רוֹקֶדֶת, לְעֵינֵינוּ כְּמוֹ כַּף יָד מְפֻרְוֶנֶת מְשׁוּכָה מִגָּבוֹהַּ בִּידֵי אַחֵר. רִקְדִי לִכְבוֹד הָאָדוֹן, גְּבֶרֶת, וַאֲנִי רוֹקֶדֶת, לִשְׁרִיקַת הַחֶדֶר הָרֵיק, עִם הַצְּלָלִית הַמִּתְחַלֶּקֶת עַל הַקִּיר.