נְדִיבוּת / נורית זרחי

מִתּוֹךְ גְּבִיעֵי הַפַּעֲמוֹנִיּוֹת יוֹצְאוֹת פֵיוֹת עִם רֹאשׁ קֶרַח עִם צִיצֵי תּוּת, דֶּרֶךְ הָעַפְעַפַּיִם טָסוֹת לִי בְּאוּלַמֵּי הַמֹּחַ. "אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלוֹת לְרַפֵּא אֶת הַלַּיְלָה שֶׁל הֱיוֹתֵךְ זָרָה, תַּקְשִׁיבִי, אֲנַחְנוּ רַק יוֹדְעוֹת לְהַצְמִיחַ בַּעֲרוּגוֹת הַזֶּבֶל מַה שֶּׁמְּצַמְרֵר אֶת הָרוּחַ, מִלִּים שֶׁנֶּעֱדָרוֹת מֵעַצְמֵךְ. כְּעַנְנוֹת תּוֹדָעָה מֵרַחָפוֹת סְבִיב הַגּוּף לִפְעָמִים לֹא חָשׁוֹת בִּקִצוֹתֵינוּ, אַתְּ יוֹדַעַת מֵעַצְמֵךְ, זֶה מְבוֹדֵד אוֹתָנוּ - אֲבָל אֲנַחְנוּ מִתְנַחֲמוֹת בְּטֵקְסְטוּרַת הַחֶסֶר שֶׁל נְגִיסַת הַמַּיִם, מִפְרַץ הֶעָלֶה, תַּבְנִית הָאִי שֶׁל הַיֵּשׁ - אֲנַחְנוּ מַעֲנִיקוֹת לָךְ אֶת יְפִי הָאַכְזָרִיּוּת הַזֹּאת." מתוך הספר "התקרה עפה", הליקון, 2001