נדיבות / אברהם בלבן

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַחַר שְׁתִיַּת שִׁקּוּי הָאַהֲבָה מֻפְתָּע טְרִיסְטָן לְגַלּוֹת, כִּי עַד עַתָּה הִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בִּקְלִפַּת קוֹלוֹ. מֵאֲחוֹרֶיהָ נֶחְשָׂפִים לוֹ כָּעֵת קוֹלוֹת רַכִּים וַעֲמֻקִּים, קוֹלוֹת דַּקִּים הַהוֹפְכִים עִתִּים דְּמָמָה כְּמַיִם נִסְפָּגִים בָּאֲדָמָה. עֲדַיִן אֵין הוּא מֵבִין מַה מְּמַלְּאוֹ כָּעֵת, אַךְ בְּדַבְּרוֹ עִם אִיזוֹלְדָה רוֹחֲפִים אֲבָרָיו כְּמוֹ שָׁלְחָה רוּחַ סְמוּיָה גַּלֵּי קֹר בְּגֵווֹ, אוֹ כְּמוֹ נִמְלָא חָזֵהוּ חָלָל. הָאִישׁ הָאַמִּיץ שֶׁגָּדַל עַל חַרְבּוֹ לְפֶתַע מְגַלֶּה בְּקִרְבּוֹ נְדִיבוּת לֹא מֻכֶּרֶת. לֹא אֲעַנֵּךְ, אִשָּׁה, הִנֵּה אָקוּם וְאֵלֵךְ, אִשָּׁה, הוּא אוֹמֵר לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ הַמְּעֻנִּים. עֵינָיו עֲצוּמוֹת. יָדָיו, כְּצִפּוֹר בִּמְעוּפָה לָרִאשׁוֹנָה נִשְׁלָחוֹת אֶל גּוּפָה. מתוך טריסטן ואיזולדה - קורות אהבה בלתי אפשרית, אבן חושן, סדרת אחלמה, 2002