אוֹתָהּ רִקְמָה, אוֹתָהּ דֻּגְמָה / יהודה עמיחי

רָאִיתִי אִישׁ חָבוּשׁ כִּפָּה צִבְעוֹנִית בְּדֻגְמַת אַחַד הַבְּגָדִים הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל אִשָּׁה שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי זְמַן רַב. הוּא לֹא הֵבִין מַדּוּעַ הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ וּמַדּוּעַ הִסְתּוֹבַבְתִּי אַחֲרָיו וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהָלַךְ לוֹ. וַאֲנִי מִלְמַלְתִּי לְעַצְמִי: אוֹתָם צְבָעִים, אוֹתָהּ רִקְמָה, אוֹתָהּ דֻּגְמָה, אוֹתָהּ רִקְמָה, אוֹתָהּ דֻּגְמָה. מתוך הספר פתוח סגור פתוח (1998).