כולם / אריאל זינדר

אֲנִי יוֹשֵׁב לְצִדּוֹ שֶׁל כֻּלָּם וְאוֹחֵז בְּיָדָיו.
הוּא יָשֵׁן כְּבָר זְמַן רַב בְּאוֹתָהּ הַמִּטָּה וַאֲנִי מְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ וְדוֹחֵק בּוֹ:

קוּם וְלֵךְ, הִגִּיעָה עֵת.
הִנֵּה כְּבָר שַׁרְתִּי עַל הַצַּד הַיְמָנִי בְּפָנֶיךָ וְצִיַּרְתִּי אֶת צִדָּם הַשְּׂמָאלִי.
כְּבָר הִבְחַנְתִּי בְּכָל הַהֶבְדֵּלִים בֵּין פִּטְמוֹתֶיךָ
וְרָאִיתִי אֶת כַּף רַגְלְךָ מִתְנוֹדֶדֶת כְּעָלֶה מְהֻסָּס אֶל הָאוֹר.
עוֹרְךָ רוֹחֵף מֵעַל לִבְּךָ כְּשֶׁאֶצְבָּעִי נוֹקֶשֶׁת עַל מִסְגֶּרֶת הַמִּטָּה, כָּעֵת
קוּם כְּבָר, עָיַפְתִּי, עֵינַי נֶעֱצָמוֹת, זֶה שֶׁבַע שָׁנִים אַתָּה יָשֵׁן לְבַדְּךָ.

אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הַיְדִיעָה שֶׁבְּמֶרְחָבֶיךָ הַנִּסְתָּרִים מֵעֵינַי
רְקָמוֹת מִתְלַפְּפוֹת בַּאֲחֵרוֹת.
אֵינִי מִסְתַּפֵּק עוֹד בְּדִמּוּי תְּנוּעוֹתֶיךָ, פְּקַח אֶת עֵינֶיךָ,
הַשֵּׁל לְיָדַי דִּמְעַת רְפוּאָה.