דמדומי הערב / שארל בודלר

הִנֵּה הָעֶרֶב בָּא, יְדִיד פּוֹשְׁעֵי הָעִיר, שֻׁתָּף לִדְבַר פִּשְׁעָם, צוֹעֵד זָהִיר זָהִיר, הַשַּׁחַק נֶאֱטַם כְּתָא, וְהָאָדָם הוֹפֵךְ, בְּאֵין שָׂבְעָה לוֹ, לְטוֹרֵף צְמֵא-דָם. הוֹ עֶרֶב, אֲהוּבוֹ שֶׁל מִי שֶׁזְּרוֹעוֹתָיו תּוּכַלְנָה לְהָעִיד: עָיַפְנוּ וּמוּטָב לָנוּחַ מֵעָמָל, הָעֶרֶב מְנַחֵם בְּרִיּוֹת אֲשֶׁר כְּאֵב טוֹרְפָן לְלֹא רַחֵם, מֵצֵן אֶת לַהֲטוֹ שֶׁל אִישׁ מַדָּע עַקְשָׁן, מַנִּיחַ לַפּוֹעֵל, דּוֹחֵק בּוֹ שֶׁיִּישַׁן. מִנֶּגֶד נֵעוֹרִים דֶּמוֹנִים אַכְזָרִים, גּוֹדְשִׁים אֶת הַמֶּרְחָב, כְּבֵדִים כְּלַבְלָרִים, טוֹפְחִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל תְּרִיס וְעַל כַּרְכֹּב; וְנֹכַח אוֹר סְתוּר-רוּחַ שֶׁל פַּנַס רְחוֹב נִדְלֶקֶת הַפְּרִיצוּת, בּוֹעֶרֶת לְהַכְלִים, פּוֹעֶרֶת אֶת בָּשְׁתָּהּ כְּתֵל שֶׁל נְמָלִים, טוֹפֶפֶת, חֲשָׁאִית, בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה, כִּצְבָא אוֹיֵב לִפְנֵי צֵאתוֹ לְהַתְקָפָה, רוֹחֶשֶׁת בְּקִרְבּוֹ שֶׁל כְּרַךְ יְדוּעַ-בֹּץ כְּשֵׁם שֶׁבַּמֵּעַיִם הַתּוֹלַע יִרְבֹּץ. וּמִן הַמִּטְבָּחִים בּוֹקַעַת כְּבָר שְׁרִיקָה, בִּימוֹת הַתֵּיאַטְרוֹן פּוֹצְחוֹת בָּאֲנָקָה, בָּתֵּי-הָעִנּוּגִים לוֹקְטִים אֶת קְהָלָם: זוֹנוֹת וְסַרְסוּרִים, זִוּוּג-עִוְעִים מֻשְׁלָם, וּשְׁעַת הַגַּנָּבִים יוֹרֶדֶת עַל הָעִיר, הַלָּלוּ מִתְרַבִּים בַּלַּיְלָה הַצָּעִיר, בְּנֹעַם מְשַׁדְּלִים דְּלָתוֹת לְהִפָּעֵר - וּפִילַגְשָׁם לוֹבֶשֶׁת מַחְלְצוֹת פְּאֵר. בָּעֵת הַזֹּאת, נַפְשִׁי, מוּטָב שֶׁתִּתְכַּנְסִי, וְאַל תַּטִּי אָזְנֵךְ לָרַחַשׁ הַמַּשִּׂיא - בְּעֵת כָּזוֹ חוֹלִים אֵינָם עוֹמְדִים בַּסֵּבֶל! סָבִיב לְרָאשֵׁיהֶם נִכְרַךְ הַלֵּיִל כְּחֶבֶל, חוֹרֵץ אֶת גּוֹרָלָם: תְּהוֹמָהּ לְעוֹלָם, וְקוֹל חִרְחוּרֵיהֶם מָלֵא אֶת הָאוּלָם, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד לִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ שֶׁל פַּת עַרְבִית חַמָּה, מוּל נֶפֶשׁ אֲהוּבָה. רַבִּים מִקֶּרֶב אֵלֶּה לֹא יֵדְעוּ אֶת טַעַם מִתְקוֹ שֶׁל בַּיִת חַם: הֵם לֹא חָיוּ אַף פַּעַם. מתוך הספר פרחי הרע, תרגום: דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.