* / שחר ברם

טוֹב שֶׁיֵּשׁ גַּמָּדִים בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא נֵלֵךְ בְּלִי חוּט. בַּיַּעַר בַּיַּעַר לְבַד אָדָם הוֹלֵךְ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד. מֵחַיּוֹת הַרְבֵּה בְּצֵל מַעֲבֵה הַנֶּפֶשׁ שָׁחָה מְאֹד קוֹמָתוֹ כְּפוּפָה אֶל הַחוּט. אוֹתָן יָדַיִם קְטַנּוֹת, אֲבוּדוֹת, בּוֹדוֹת בּוֹ כִּוּוּן.