לא תהא תמורה / תמיר גרינברג

לא תְּהֵא תְּמוּרָה, לא בַּחמֶר, וְלא בֶּהָדָר, וְלא בָּאַהֲבָה וְלא בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: רַק עָמַל הַיּוֹם-יוֹם. הַמְשֵׁךְ וּדְחַף אֶת תְּלַת הָאוֹפַן בֵּין אִם הוּא נוֹשֵׂא כֻּרְסָא, מִטָּה בְּלוּיָה אוֹ עֲרֵמַת סְפָרִים. קְרָא כְּכָל שֶׁיַּתִּיר הַגַּב הַדּוֹאֵב. חֲצֹב מִן הַקִּיר רְסִיס וְעוֹד רְסִיס וְאַל תִּשְׁכַּח לְכַלְכֵּל אֶת הָאֵשׁ, שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה. עֲשֵׂה שֶׁתִּבְעַר בְּלַהַט, בְּעָצְמָה, בְּתֹם. זוֹהִי אִשְּׁךָ שֶׁלָּךְ. תַּן לָהּ לִשְׂרֹף אֶת כָּל יָמֶיךָ עַד לַיּוֹם הַזֶּה וְגַם אֶת הַיָּמִים הָעֲתִידִים לָבוֹא. הַבֵּט רַק בָּהּ וְדַע: עֲטֶרֶת דַּפְנָה, אִם אִי פַּעַם תֻּנַּח, כַּמָּה צְמוּקִים וַעֲלוּבִים יִהְיוּ עָלֶיהָ לְעֻמַּת הָרֶגַע בּוֹ הַיָּד כֻּלָּהּ טָבְלָה בַּלֶּהָבָה. לְעֻמַּת חִיּוּךְ הַנַּחַת שֶׁלֹּא בְּהֶשֵּׂג מְקוֹרוֹ כִּי אִם בַּעֲיֵפוּת הַגּוּף אֲשֶׁר אֻמַּץ עַד אַחֲרוֹן שְׁרִירָיו. דְּחַף לֹא יוֹם וְלֹא שָׁעָה כִּי אִם חַיִּים שְׁלֵמִים יְהֵא אָרְכָּם אֲשֶׁר יְהֵא, וּצְלִיל הַחֲרִיקָה שֶׁל גַּלְגַּלָּיו יְהֵא יָפֶה.