סין / דורית ויסמן

הִיא סִפְּרָה לִי עַל סִין.
לֹא, הִיא סִפְּרָה לִי
עַל יַפָּן.
רַק חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי כֵן, בְּאֵזוֹר הַמִּקְלַחוֹת,
כְּשֶׁיָּשְׁבָה עַל כִּסֵּא, מִכְנָסֶיהָ הַשְּׁחֹרִים מֻפְשָׁלִים
עַד מִתַּחַת לַבִּרְכַּיִם מְדַבֶּרֶת עִם חֲבֵרָה
עֶרְוָתָהּ הַשְּׁחֹרָה חֲשׂוּפָה
(נִכְנַסְתִּי לַמִּקְלַחַת וְחָזַרְתִּי מֵהַמִּקְלַחַת
וְהִיא עוֹד יָשְׁבָה כָּךְ)
נוֹדַע לִי מַה שְּׁמָהּ.
בְּיַפָּן הִיא הָיְתָה מוֹדֶל,
זֶה מַסְבִּיר חֵלֶק.
חֲתִיכוֹת דָּגִים גְּדוֹלוֹת צָפוּ לִי בַּמָּרָק
וְסִפַּרְתִּי לָהּ עַל אִי נִדָּח בְּיָוָן
שֶׁבָּחַרְנוּ אוֹתוֹ לְפִי שְׁכִיחוּת מַסְלוּלֵי הָאֳנִיּוֹת
לֹא הָיָה שָׁם נָמֵל וְלֹא הָיָה כִּמְעַט בָּשָׂר וְלֹא מַיִם זוֹרְמִים
רַק דָּגִים וְרוּחוֹת מְלֵאוֹת חוֹל
הִיא סִפְּרָה לִי עַל יַפָּן
וְעַל הַלַּיְלָה שֶׁל אֶתְמוֹל.
אַחַר-כָּךְ הִתְמַלֵּא הַלּוֹבִּי
אֲנָשִׁים שֶׁדָּהֲרוּ בְּחִפּוּשׂ אַחַר כִּסְּאוֹת מְקוֹמוֹת בְּקֹשִׁי שָׁמְעוּ אֶת הַפְּסַנְתְּרָן
וְהַסַּפּוֹת כְּבָר לֹא הָיוּ רַכּוֹת כָּל כָּךְ וְגַם הָאוֹר, הָאוֹר כְּבָר לֹא הָיָה כָּל כָּךְ
מְעֻמְעָם.