התקרה עפה / נורית זרחי

הַיַלְדָּה בְּבֵית הָאֶבֶן הִבִּיטָה לְמַעְלָה וְרָאֲתָה אֵיךְ הַתִּקְרָה מִתְרַחֶקֶת כֹּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. זוֹ טָעוּת, אָמְרָה הַאֵם. אֲבָל הַתִקְרָה עָפָה. לָמָּה בָּאתֶם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ פְּנִימָה עִם שׁוּלֵיהֶם הַמְּנֻמָּרִים בַּנֶּצַח. זוּזִי מֵהָאוֹר, אָמְרוּ סוֹרְגֵי הַשָּׁמַיִם, בִּגְלָלֵךְ הִפַּלְנוּ עַיִן בְּבֶגֶד הַבְּדִידוּת. וְהֵם דָּחֲפוּ אֶת הַיַּלְדָּה לְתוֹךְ חוֹר הָאַין. אוּלַי רְאִיתֶם פֹּה תִּקְרָה? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַסּוּסִים שֶׁדָּהֲרוּ שָׁם בִּנְחִירִים רְתוּחֵי קֶצֶף. זוּזִי מֵהַשּׁוּרָה, אֶת עוֹצֶרֶת בַּעֲדֵנוּ לִפְרֹם אֶת הַמֶּרְחַקִּים. וְהֵם דָּחֲפוּ אוֹתָהּ לְתוֹךְ פִּי הַגֶּשֶׁם, שָׁם עָמְדָה הַתִּקְרָה. מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? זוֹ הָיְתָה טָעוּת מִצִּדֵּךְ לָעוּף, אָמְרָה הַיַּלְדָּה. הַמְּאֻזָּן הוּא הַעֲמָדַת פָּנִים, אָמְרָה הַתִּקְרָה. טָעוּת מִצִּדֵּךְ לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לָךְ פָּנִים, אָמְרָה הַיַּלְדָּה. זוֹ גַּם טָעוּת שֶׁיַּלְדָּה תִּרְאֶה תִּקְרָה עָפָה. לְגַבֵּי מֵי שֶׁשּׂוֹנֵא הַעֲמָדַת פָּנִים, אֲנִי לֹא יָלְדָה, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, וְדָחֲפָה אֶת הַתִּקְרָה לְמַטָּה. בַּבַּיִת אָמְרָה הָאֵם תַּלְבִּישִׁי אֶת הַתִּקְרָה, סָרַגְתִּי לָהּ סְוֶדֶר. טוֹעֶה מִי שֶׁחוֹשֵׁב, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַלְבִּישׁ אֶת פֶּצַע הַבְּדִידוּת. מתוך הספר "התקרה עפה", הליקון, 2001