60 חֲתוּלִים / דורית ויסמן

לְדוֹדָה טָרָה יֵשׁ כְּבָר 60 חֲתוּלִים
זֶה נוֹדַע בְּשִׂיחַת הַטֶּלֶפוֹן הָאַחֲרוֹנָה.

כְּשֶׁבִּקַּרְתִּי אֶצְלָם הָיְתָה מַאֲכִילָה בְּעַצְמָהּ
חָתוּל אֶחָד שְׁתוּם עַיִן, זוֹעֵף וְעוֹיֵן

לְחָתוּל אַחֵר הִתְאַמְּצָה לְהַשִּׂיג תְּרוּפוֹת
נְדִירוֹת מִיָּדִיד רוֹפֵא, מִבֵּית חוֹלִים בַּסְּבִיבָה

וְהָיוּ חֲתוּלִים חַלָּשִׁים כָּל כָּךְ
שֶׁנָּתְנָה לָהֶם אִינְפוּזְיָה.

הִיא גָּרָה עִם לַלִי בְּבַיִת גָּדוֹל
בִּגְבוּל יַעַר בְּפַרְבָּר שֶׁל בּוֹסְטוֹן.

60 חֲתוּלִים זֶה אוֹמֵר צְלוֹחִיּוֹת חָלָב
בְּכָל מָקוֹם וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הָרֵיחַ.

אֶת הַחוֹלִים שָׁמְרָה בְּקוֹמַת הַמַּרְתֵּף.
לַחֲתוּלִים הָיוּ תָּוִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת עַל הָאֹזֶן

צָהֹב פֵּרוּשׁוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי בְּכָל אֲזוֹרֵי הַבַּיִת,
אָדֹם פֵּרוּשׁוֹ שֶׁמֻּתָּר גַּם לָצֵאת לֶחָצֵר.

דּוֹד שֶׁלִּי, לַלִי, קָנָה מַחְשֵׁב מְשֻׁכְלָל וּמַדְפֶּסֶת לֵיזֶר
וְעָשָׂה גְּרָפִים יָפִים מֵהַמְּנָיוֹת שֶׁלּוֹ.

רָצִיתִי לִכְתֹּב שֶׁבַּאֲרוּחַת הַבֹּקֶר
הֵם לֹא מְדַבְּרִים אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן,

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם לֹא יוֹשְׁבִים יַחַד לֶאֱכֹל,
לֹא בֹּקֶר, לֹא צָהֳרַיִם וְלֹא עֶרֶב

לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים
הֵם הָיוּ הַזּוּג הָאִידֵאָלִי שֶׁלִּי

הֵם הָיוּ הַזּוּג הַנָּשׂוּי הָרִאשׁוֹן
שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹמְרִים מַשֶּׁהוּ סֶקְסִי אֶחָד לַשֵּׁנִי.