מתוך המחזור "ציפור כלואה" / יאיר הוּרביץ

4.

תּוֹלְדוֹת הַגּוּף כְּמוֹהֶן כְּבַיִת.
אַתְּ מְשׁוֹטֶטֶת בַּחֲלַל הַכְּתָלִים
כְּצִפּוֹר בְּשִּׁבְיָה,
מְשַׁנֶּנֶת אֶת מוֹצָאֵי הָאוֹר.
דְּלִיפַת אוֹ סְתִימַת צִנּוֹר
כִּפְגָמִים בְּנִימֵי דָּם אוֹ עוֹרְקִים פְּקוּקִים,
מְצַמְצְמִים בָּךְ אֶת הַמֶּרְחָב.
וְכָךְ, יוֹשֶׁבֶת עַל בַּרְזִלֵּי הַמִּרְפֶּסֶת
אַתְּ חָשָׁה אֶת הָרוּחַ,
אֲשֶׁר בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר
תִּהְיִי שַׁיֶּכֶת לָהּ וְלֹא תָּחוּשִׁי.

7.

רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת מִן הַחַלּוֹן, הַמִּרְפֶּסֶת,
כָּל פִּרְצָה אֶפְשָׁרִית יָפָה לָרוּחַ,
אַךְ דּוֹמֶה כִּי אֲוִיר הַחֶדֶר דָּלִיל.
קָשֶׁה לְהַמְרִיא, לְהַגְבִּיהַּ, בִּזְרִימָה חַסְרַת פְּנִיּוֹת.

אֲנִי מַבִּיט בָּךְ
וְרואֶה אֶת כְּנָפַיִךְ אֲסוּרוֹת אֶל גּוּפֵךְ,
מרֻשָּׁשׁ מִתְּנוּעָה,
וְעֵינַיִךְ הַצּוֹפִיּוֹת דּוֹמֶה כִּי כָּהוּ,
מַעְדִיפוֹת אֶת מַרְאוֹת הַחֲלוֹם.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵךְ צְלִיל שׁוֹחֵר מָוֶת.
אָתְּ שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם
שָׁמַיִךְ נְמוּכִים וַחֲלוֹמֵךְ פָּרוּשׁ.
מוֹאֶסֶת בַּיְּקִיצָה, עוֹדֵךְ שָׁרָה שִׁיר חֲרִישִׁי.

ציפור כלואה, 1987