מֵעַל עֲנָנִים זֶה זְמַן רַב שֶׁאֲנִי מְסָרֵב לָבוֹא עִם עַצְמִי בְּדִין. אֲנִי יוֹשֵׁב. וְהוֹלֵךְ. וְעוֹמֵד. וְכֻּלָּם מַעֲשִׂים בּוֹדְדִים. וּכְשֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ מֵעַל לָאָרֶץ, כְּשֶׁאֲנִי בָּאֲוִיר, בֵּין שְׁמֵי לְהָבִים, בְּשָׁעָה נִדָּחָה, אֲנִי מַעֲבִיר אֶת עַצְמִי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. מֵעַל עֲנָנִים נִדְמֶה לִי, לְרֶגַּע יָקָר, שֶׁלֹא סָר חִנִּי, שֶׁיּוּמַר הַמַּרְאֶה, שֶׁתִּשָּׁמַע נְגִינָה, שֶׁיֵּרְדוּ מַחֲנוֹת מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים. רַק תְּנוּעוֹת נְכוֹנוֹת אֲחָדוֹת וְיָחֵל מִבְּרֵאשִׁית וְשׁוֹנֶה. אִישׁ נִרְמָז בְּקַלּוּת. אַךְ בָּקִי וְזָהִיר אִישׁ יוֹשֵׁב וְלֹא זָז. וְרוֹאֶה, בְּעָצְמָה מֻכָּרָה, בְּדִיּוּק שֶׁמַּכְאִיב, אֵיך גָּז נוֹף שֶׁל זִיו אַחֲרֵי נוֹף שֶׁל זִיו, אֵיךְ אֵינֶנּוּ עַל סַף הַגַּנִּים, אֵיך עַרְבִית. אֵיךְ אֵינֶנּוּ רוֹאֶה מֶרְחַקִּים. אֵיךְ אֵינֶנּוּ מַבִּיט.