וַרְיַאצְיַת גּוֹלְדְבֶּרְג - רֶקַע לִתְמוּנַת אָבִי / ננו שבתאי

לֹא שָׁלֵו, עַצְבָּנִי, לֹא גֵּאֶה קְצָת נָבוֹךְ עַל שֶׁאַתָּה - אָבִי בְּלִי דִּמְעָה, בְּחִיּוּךְ, חִנָּנִי חַמְקָנִי וְתָמִיד שׁוֹאֵל לְעִצְּבוֹנִי. קְצָת תָּמַהְתָּ, רָגַזְתָּ, כְּשֶׁטִּלְפַּנְתִּי אֵלֶיךָ לַיְלָה אֶחָד וְאָמַרְתִּי כָּכָה… וּמְעַט שֶׁיָּכֹלְתָּ נִחַמְתָּ בִּדְבָרֶיךָ רַק מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ פַּעַם אָבִי וַאֲנִי עוֹדֶנִּי אֲנִי. וּפָחוֹת אוֹ יוֹתֵר אַתָּה בֶּטַח זוֹכֵר אַךְ אֶת סוֹד יַלְדוּתִי נַפְשְׁךָ לֹא פּוֹתֶרֶת: עֵת אָבוֹא אֵלֶיךָ, הַבַּת הַבּוֹגֶרֶת וְאָבִיא לְאָבִי אֶת זִיּוּף שִׂמְחָתָהּ. כֵּן, אָבוֹא רְצוּצָה וְאֶשְׁאַל לִשְׁלוֹמְךָ. לִפְעָמִים בְּעַרְבִי מְאַהֵב עֲרָבִי… אַךְ לָרֹב אֶת בִּכְיִי אֶבְכֶּה בְּחֵיקֵי לֹא אֶלְחַשׁ לְעַצְמִי - "הוֹ, אֲבִי!" וּבְלֵילוֹת שִׁכְרוּתִי, אָז אֶבְהֶה בִּבְהוֹנִי הוֹכָחָה לְכָךְ שֶׁזֶּה לֹא דִּמְיוֹנִי (יֵשׁ לָנוּ אוֹתָן כַּפּוֹת רַגְלַיִם, לְאַבָּא וְלִי) הַיּוֹם אֲנִי לֵאָה. אֲנִי שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה. אֲנִי קוֹרֵאת סֵפֶר, "זוּטָא". וְאַתָּה? לֹא תֵּדַע - זֶה שֶׁעֲזָבַנִי לֹא הָיָה לִי יָקָר מִמְּךָ וּבַפְּגִישָׁה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בֶּטַח תִּשְׁאַל אוֹתִי: "מִי?" מתוך הספר "ילדת הברזל", ננו שבתאי, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2006