החוזר / שארל בודלר

אֲדֹם-עֵינַיִם, כְּמַלְאָךְ, אָשׁוּב אֶל הַקִּיטוֹן שֶׁלָּךְ, עִם צִלְלֵי-הַלֵּיִל אֶפְלֹשׁ - אֵלַיִךְ, שְׁחֻמָּתִי, אֶגְלֹשׁ. אֶתֵּן לָךְ נְשִׁיקוֹת צִנָּה קָרוֹת כְּבֹהַק-לְבָנָה, וְלִטּוּפֵי נָחָשׁ, אֲשֶׁר סָבִיב לְקֶבֶר מִשְׁתַּרְשֵׁר. עִם בּוֹא הַבֹּקֶר הֶעָפֹר* שׁוּב לֹא אֶהְיֶה שָׁם: רַק הַכְּפוֹר יִשְׂרֹר עַד שֶׁהַיּוֹם יֻכְרַע. לַאֲחֵרִים הַחֲזָקָה עַל יֵשׁוּתֵךְ בְּיָד רַכָּה - אֲנִי רוֹצֶה לִמְלֹךְ-נוֹרָא! * הֶעָפֹר - שצבעו כצבע העפר. מתוך הספר פרחי הרע, תרגום: דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.