בָּבּוּשְׁקָה / דורית ויסמן

אִמָּא שֶׁל הָאִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי
אֻשְׁפְּזָה רֹב חַיֶּיהָ בְּבָתֵּי מְשֻׁגָּעִים.

אִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא חִבְּקָה,
אַף פַּעַם לֹא שָׁאֲלָה אֵיךְ הָיָה.

הִיא צָעֲקָה, כָּךְ דּוֹד שֶׁלִּי, כָּל הַיּוֹם צָעֲקָה,
זֶה לֹא קַל: מִמִּשְׁפָּחָה עֲשִׁירָה לְחַיֵּי עֹנִי עִם חֲמִשָּׁה.

וְאִמָּא שֶׁלִּי גַּם כֵּן לֹא חִבְּקָה אוֹתִי
מֵעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ

מִתְרַגֶּשֶׁת כְּמוֹ עַכְשָׁו בְּאֶרֶזְבֶּט פַּרְק
עִם עָלִים צְהֻבִּים אֲדֻמִּים גְּזָעִים שְׁחֹרִים

וְכָל הַשָּׁנִים נוֹשְׁרוֹת מִמֶּנָּה כְּמוֹ עָלִים.