file_0

ננו מאמר לכבוד יום העצמאות ה-70

מאת: אלכס בן ארי

יום העצמאות הוא יום שמח. נדמה שהעובדה הפשוטה, המובנת מאליה הזו, נעשית מורכבת יותר מדי שנה. ככל שמציאות חיינו כאן מתבררת כסבוכה יותר, כך נעשה קשה יותר לכל מסגרת ממלכתית, והחג הזה בכללה, להקיף את התמונה שבתוכה. לעטות עליה גוון יחיד, פשוט וחגיגי.

הפער הזה, שעם השנים הולך ונעשה מוחש, מוסך אל תוך החג שיכבה של ניתוק ציני-ביקורתי או לחילופין דבקות-יתר עם נגיעות מזדמנות של היסטריה נוסח "יש במה להתגאות". אלה חוגגים בחירוק שיניים, עיניהם באדמה, ואלה עולצים בכל כוחם ביד אחת בעוד השניה מתוחה ממאמץ לכסות על הסדקים. מה שחסר, כאן וגם כאן, הוא מנה גדושה של בלבול.

מי שמבולבל דיו לא רואה שתיים או שלוש אפשרויות מגובשות וסותרות שלא ניתן להכריע ביניהן. הוא רואה עשר, אלף, ריבוא היבטים וגווני גוונים של המציאות שלא ניתן יהיה אף פעם להכיר או להבין אפילו את מיעוטם. מציאות רוחשת, גדושה, בלתי-עקבית באופן עקרוני כל כך שהיא מציפה וממוססת כל נסיון לארוז מבחר מדוד ואצור היטב של פרטים מתוכה לכדי "מסגרת" או "פיתרון". וכשאין מסגרת אין מה להחזיק ואין ממה להסב את המבט. ידיים פנויות, עיניים פנויות – נקודת מוצא לא רעה בכלל לחגיגה.

יש הרבה מה לטעון לגבי חוסר המעשיות, העדר האחריות, האיוולת, היומרנות, הניוון המוסרי, הניו-אייג'יות, הפסאודו-זניות וחוסר השחר שבמחשבות מן הסוג הזה. יהיו ודאי גם רבים שיזדרזו לעשות זאת. אבל אפשר גם, זו לפחות התכנית שלי השנה, לכבוד החג ולכבוד מה שנחגג בו להניח לכל זה ולשאול את השאלה היחידה שחשובה: איך להתבלבל.

 

התַּקָּנָה

 

כָּל עוֹד בַּלָבִיא פְּנִימָה

נִצֹּלֶת יוֹדִיד הוֹמִיָּה

וּלְפָּגִינַצְיוֹת מַחְבּוֹשׁ קָדִימָה

עִירִית לְצִיקָדָה צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תַּקָּנָתֵנוּ

הַתַּקָּנָה בַּת שִׁנְתוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עָמִיל חָפְשִׁי בְּאַשּׁוּרוֹלוֹגְיַתֵנוּ

אַשּׁוּרוֹלוֹגְיַת צִיקָדָה וִירוּשָׁלַיִם

 

התְּקֵפוּת

 

כָּל עוֹד בַּלָבִיד פְּנִימָה

נִצְפַּת יוֹדְעָנִים הוֹמִיָּה

וּלְפְּגִיעוֹת מַחְבֵּט קָדִימָה

עַיִשׁ לְצִיקָה צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקֵפוּתֵנוּ

הַתְּקֵפוּת בַּת שְׁסִיעוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עֲמִילָן חָפְשִׁי בְּאָשׁוּתֵנוּ

אָשׁוּת צִיקָה וִירוּשָׁלַיִם

 

התִּקְרֹבֶת

 

כָּל עוֹד בַּלָבִּירִינְת פְּנִימָה

נִצְרַת יִוּוּן הוֹמִיָּה

וּלְפְּגִיעֻיּוֹת מְחַבֵּל קָדִימָה

עַכָּבָה לְצִיקוֹרְיָה צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְרָבְתֵּנוּ

הַתִּקְרֹבֶת בַּת שַׁסַּעוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עָמִיר חָפְשִׁי בְּאִשּוּתֵנוּ

אִשּוּת צִיקוֹרְיָה וִירוּשָׁלַיִם

(השירים מתוך "התקווה 69", ספר שיריו החדש של אלכס בן ארי)

חג שמח