Marjorie agosin
רחל פרק על מרגורי אסולין

לִזְכֹּר הוּא לִחְיוֹת מֵחָדָשׁ

מאת: רחל פרק

רחל פרק על המשוררת מרג'ורי אגוסין (Marjorie agosin)

לפני כשנתיים, פגשתי בשיריה של מרג'ורי לגמרי במקרה, כמו רוב הדברים הטובים שאנו זוכים לחוות. ד"ר רוסלי סיטמן, מרצה ללשון ולספרות ספרדית באוניברסיטת תל אביב, עזרה לנו להכיר בהיכרות אינטימית סופרים ומשוררים לטינו-אמריקניים במהלך שנת הלימודים, בקורס שנקרא: "ספרדית לאלה שיש להם פטור מספרדית", קורס שלצערנו קוצץ ונעלם מתכנית הלימודים. ד"ר סיטמן הזמינה את מרג'ורי, בת מולדתה צ'ילה, לשוחח אתנו על יצירתה וכך גילינו אשה מרשימה ורבת פעלים.

מרג'ורי אגוסין נחשבת לכותבת פורייה ביותר. באמתחתה כ – 45 ספרים מתחומים מגוונים: שירה, פרוזה, ספרי זיכרונות, רשמי מסעות ועוד. לוחמת זכויות אזרח, פעילה נמרצת למען זכויות האישה, כיום היא מרצה לספרות ספרדית באוניברסיטת ווסלי, מסצ'וסטס, ארה"ב.

מרג'ורי אגוסין כותבת את שיריה בספרדית, למרות שהיא מתגוררת בארה"ב כ – 35 שנים, מרג'ורי חשה שאין היא מסוגלת לכתוב שירה בלשון אחרת אלא בשפת ילדותה. כל שיריה מתורגמים לאנגלית ומתפרסמים במהדורות דו-לשוניות, ספרדית ואנגלית.

שיריה של מרג'ורי עוסקים בזיכרון, בגלות, במשפחה, בהתמודדות עם המוות ועם השואה היהודית, כמו בשיר "שבעה":

בְּרֵאשִׁית

הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה

כֹּה עֲמֻקָּה הַתּוּגָה

כֹּה קוֹדֵר הַטֶּקֶס

 

אָז כִּסִּינוּ אֶת הַמַּרְאוֹת

וְעַל הָרִצְפָּה הַקֵּרַחַת

קָרָאנוּ לָךְ

 

גּוּפֵינוּ הִתְעַרְפְּלוּ

סְפִינוֹת נִטְרָפוֹת

עַל גַּלֵּי הַכְּאֵב

 

מִקֵּץ שִׁבְעַת הַיָּמִים

נָגַהּ הָאוֹר על פָּנֵינוּ

וְגַם על פְּנֵי הַמַּרְאוֹת

 

מוֹתֵךְ נֶהֱפַךְ לְחָיַיִם

יָצָאנוּ לְמַסָּע לְחֵקֶר

הַזִּכְרוֹנוֹת

 

אגוסין היא בת למשפחה יהודייה שנמלטה בשנת 1939 מהשואה באירופה. מרג'ורי מספרת שהסבא-רבא שלה בדק במפת העולם לאן הכי רחוק אפשר לברוח מאימת המלחמה וגילה את צ'ילה. למרבה אירוניה נקלעה המשפחה לעיר אוסורנו, ששימשה מקלט נוח לקצינים נאצים רבים שנמלטו מגרמניה. בשני ספריה, מלאך הזיכרון ובקרב מלאכי הזיכרון, מתארת מרג'ורי את תלאות משפחתה ודרכה היא מתייחסת לגורלו של העם היהודי ושל העמים האחרים שסבלו במלחמת העולם השנייה. בשירים אלה מתעוררת תחושה, שמרג'ורי משמשת פה לאלה שאינם מסוגלים לדבר, חדורת אמונה שיש לדאוג לדורות הבאים כי חייבים לדעת ולזכור. בעיניה הזיכרון הוא כלי רב עצמה העוזר לנו להבין מאין באנו ומתווה את הדרך לדור ההמשך.

מרג'ורי מתמצתת זאת בשיר "אין אור אחר":

אֵין אוֹר אַחֵר

פְּרָט לְזֶה שֶׁאַתְּ מְדַמְיֶנֶת

 

לִזְכֹּר

הוּא לִחְיוֹת מֵחָדָשׁ

קשה להישאר אדישים לשיריה. הם כתובים בלשון מעודנת מחד

ונוקבת ביותר מאידך. מרג'ורי מניפה אצבע מאשימה לעבר אירופה הלחה והמנוונת, שלא קמה ולא הצרה את צעדיו של

הצורר הנאצי. כל שיריה מאופיינים ברגישות רבה ובבד בבד

בקשיחות חמורת סבר שאינה מתפשרת, כמו, למשל, בשיר

"הודאתם של האוסטרים":

כְּמוֹ מִבֵּין הַתְּהוֹמוֹת,

נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת

הַהִתְנַצְּלוּת,

אוֹ שֶׁמָּא אֵלֶּה טְקָסִים מְנֻמְנָמִים

שֶׁל חֲרָטָה?

הָאוֹסְטְרִים

מוֹדִים שֶׁכָּרְתוּ בְּרִית

עִם מַלְתְּעוֹת הַפַּחַד.

 

בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן הֵם מוֹדִים בִּצְבִיעוּתָם.

מְסַפְּרִים שֶׁחָמְסוּ שְׁנוֹת יַלְדוּת בְּהִירוֹת,

הִשְׁלִיכוּ אֲנָשִׁים מֵחַלּוֹנוֹת,

שִׁמְּשׁוּ קַבְּרָנִים

לִיהוּדִים,

לִילָדִים יְהוּדִים

וּכְכָל שֶׁהָיוּ תְּמִימִים יוֹתֵר

הֶעֱמִיק חֲרוֹנָם.

 

מרג'ורי מתרפקת על זכרה של הלנה ברודר, הסבתא-רבא הוינאית שנמלטה מאימת השואה באירופה. המסע לצ'ילה מתואר בשיר "1939".

הִיא הִשְׂכִּילָה לְהָתֵל בְּגוֹרָלָהּ,

לְנַחֵשׁ אֶת מוֹעֵד הַמְּנוּסָה

בִּשְׁנַת 1939, לְבוּשָׁה בְּמַחְלְצוֹת

לַיְלָה וְאֹשֶׁר,

עַל מֵזַח בַּנָּמֵל הֶעָכוּר

שֶׁל הַמְבּוּרְג.

הִפְלִיגָה,

נְחוּשָׁה לִדְבֹּק בַּחַיִּים,

עַד לְיַמֵּי הַדָּרוֹם

הלנה ברודר נפטרה כשמרגורי הייתה כבת שמונה. את סיפור חייה ליקטה מרג'ורי  מתוך מכתבים ישנים, תמונות מצהיבות וסיפורים ששמעה ממשפחתה. המשוררת כינתה אותה בשם מלאך הזיכרון. בשנת 2000 יצאה מרג'ורי  עם אמה למסע באירופה, בניסיון להתחקות אחר שורשיה בוינה ובפראג. תחושת האובדן והצער מתוארות היטב בשיר מרגש במיוחד, "בצבע הערפל":

                                   כְּשֶׁשַּׁבְתְּ אֶל הַבַּיִת הַהוּא,

בֵּית הֶחֳרָבוֹת וְהָאוֹר הַמֻּשְׁחָז

בְּכָל פַּעַם אֱלֹהַיִךְ

נֶעֱדַר יוֹתֵר מֵחַיַּיִךְ

לאחר עלייתו של שלטון הגנרלים בצ'ילה, בשנת 1973, שוב נאלצה משפחתה לגלות ממולדתה והפעם לג'ורג'יה, ארה"ב. כך המשיכה בגורל הנדודים שנגזר על עמנו, ואשר מרג'ורי מקדישה לו מקום חשוב בשיריה.

תחושת תלישות מקננת בה החל מיומה הראשון כבת עשרה בארה"ב, והיא אינה מצליחה להתנער ממנה, למרות שהותה הממושכת בארץ זו. מרג'ורי מדגישה תמיד, שהיא משוררת ללא בית, ללא כתובת קבועה, ללא מולדת, יהודייה בגלות מתמדת, כמתואר בשיר "מפות האהבה". השיר הצליח לחדור לנפשי ולעורר בי געגועים לנוף ילדותי התמימה, שכונה ותיקה בעיר לוד שנהרסה עד היסוד בתקופת שהותי בספרד ומראה החורבות הפתיע אותי ועורר בי תחושת אובדן עמומה, כבר אין לאן לשוב.

הַמַּפָּה מְאַשֶּׁרֶת

כִּי הִשָּׂרְדוּתִי

הַמְּפֻקְפֶּקֶת נִמְשֶׁכֶת,

אֲבָל הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלִּי נֶעֱדֶרֶת מִמֶּנָּה.

בספר שירים לחוספינה, שהוקדש לסבתה חוספינה, מתייחסת המשוררת לתקופת הדיקטטורה בצ'ילה, בשיר "טובך", שמתאר, לכאורה,  את אופייה של סבתה האהובה:

מְעַטִּים יָדְעוּ

שֶׁהֶעֱדַפְתְּ לִסְכוֹר אֶת אָזְנַיִךְ

כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ שְׁקָרִים

וּבִימֵי הָעִוָּרוֹן

הִשְׂכַּלְתְּ לְהִתְבּוֹנֵן

בְּלִבֵּךְ

מרג'ורי מאמינה שסבתה חוספינה, בעלת רעמת שיער מרהיבה כצבע הנחושת, הפכה לאחר מותה לפרפר כתום הנוהג לבקר אותה. בחורף בשנה שעברה, כשטיילנו ברגל ביום שישי לפנות ערב אל הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, קיבל את פנינו בכניסה לשער ציון פרפר כתום כנפיים שרפרף בעדינות על הקיר.

הפרפר הכתום הוא ידיד קרוב למרג'ורי, מעטר את נייר המכתבים שלה ואת כרטיסי הברכה שלה. הפרפר הכתום מוזכר באחדים משיריה, כמו בשיר "הגן של חוספינה":

בְּיוֹם מוֹתֵךְ

שָׁתַלְתִּי לָךְ גַּן

וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם פַּרְפָּר

נְחֻשְׁתִּי כְּמוֹ מַחְלְפוֹתַיִךְ

מְרַפְרֵף עַל רַגְלַי.

למרג'ורי ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת אינדיאנה. עבודת הדוקטורט שלה עסקה במשוררת הצ'ילנית מריה לואיסה בומבל. לדבריה של מרג'ורי כתיבתה של בומבל השפיעה עליה ביותר וסייעה לה לעצב את סגנון כתיבתה הייחודי. מרג'ורי קראה את כתביה כבר בילדותה. הפרוזה הפואטית שלה הטביעה בה את רישומיה. במיוחד כשרונה של בומבל ליצור לשון סימבולית ומלאת דימויים הנפרטת ברמות השונות. סגנונה השפיע עמוקות על מרג'ורי, גם שירתה נדמה שהיא נאיבית, פשוטה ואין היא מתגלה מיד במלוא רגישותה וחריפותה. נדרשת תשומת לב כדי להבחין בעושר הרבדים הגלויים וסמויים בשירתה.

בשנת 1995 זכתה המשוררת בשני פרסים יוקרתיים: האחד, פרס הניתן לכותבים לטינו-אמריקניים, והאחר, הפרס היוקרתי Letras de Oro לשירה. כמו כן, זכתה בפרס על מפעל חיים מהממשלה בצ'ילה על עבודת המחקר שלה על המשוררת הצ'ילנית גבריאלה מיסטרל. גם למשוררת זו הייתה השפעה עמוקה על חייה של מרג'ורי, היא עוררה בה את העניין בצדק החברתי שהיה חשוב בעיניה מצעירותה. תמיד מרג'ורי הבחינה בעוני משעבד ומדכא הבולט אמריקה הלטינית. שירתה של מיסטרל על הילדים הנטושים עוררה אותה להיות פעילה. מיסטרל כתבה ספר שלא פורסם והרשים מאוד את מרג'ורי, שנקרא שירים מצ'יל – Poemas de chile. מיסטרל מתארת בספר את עצמה מתה ומטיילת עם ילד קטן מאטקמה בצפונה של צ'ילה לאורך המדינה כשהיא חולמת אתו ומתארת את יופי הטבע בנופי מולדתה. כילדה אהבה מרג'ורי את האופן שמיסטרל הגנה על העם היהודי וכתבה על השואה הרבה לפני כל משורר לטינו-אמריקאי אחר. ללא ספק מיסטרל היא עמוד תווך לכולנו. בשנת 1998 זכתה מרג'ורי בפרס לוחמת למען זכויות האזרח ממכון מורגן, האו"ם. היא כתבה על מפעלן של הנשים "לאס ארפייראס", שהתארגנו בצורה עממית בצ'ילה בין השנים 1974 – 1994. הן רקמו וסיפרו, ללא מילים, על שקים מבד יוטה, על גורל האנשים שעונו ונעלמו ללא עקבות בתקופת שלטונו של הגנרל פינושה.

הירחון Scholatics Magazine בחר בה למנהיגה הלטינית בשנת 1998 וה- Hispanic Magazine בחר בה לאישה לטינית רבת השפעה בשנת 2004.

עד כה תורגמו ספריה לשפות: אנגלית, צרפתית, יפנית, סינית,פורטוגזית, ועברית.

בחודש אפריל 2006 יצא לאור בהוצאת כרמל ספר השירים אנה פרנק יקרה בתרגומו של יורם מלצר. בספר מנהלת מרג'ורי מעין דיאלוג בשירים קצרים עם אנה הילדה, סמל לילדות תמימה שנרמסה בשואה.

האסופה מפות האהבה, לקט מתוך שלושה מספרי השירה שלה בתרגומי, ייצא לאור בחודש ספטמבר 2006, בהוצאת אבן-חושן,חשבתי שנכון שהספר יופיע במהדורה דו-לשונית: המקור בספרדית ולצדו התרגום בעברית, כך נוכל ליהנות מהיצירה כפי שנכתבה במקור. אני מאמינה שמלאכת התרגום היא גשר המקשר בין עולמות שונים, בתקווה כנה שיראו וישמעו דומים ככל האפשר, למרות שלא יוכלו להיות זהים.

הפער בין השפות אינו מבוטא רק במילים האחרות, אלא כורך בתוכו הבדלים משמעותיים בתרבות ובאמונה הדתית. במיוחד כשעוברים מן הספרדית אל העברית, לשונו של העם היהודי, על כל המשתמע מכך. נדמה לי שמלאכתי קלה מזו של המתרגמת שתרגמה את השירים לאנגלית, כי מרג'ורי מרבה להשתמש במילים בעברית, מילים מן המסורת היהודית שאין להן אחיות מקבילות באנגלית או בספרדית, רבות מהן משובצות בשירים כמו: "קדיש", "שבעה", "פסח בצ'ילה", "טקסי פרידה", או בשיר

"לדמות ספינה":

לְדַמּוֹת אֶת הַסְּפִינָה

בְּשַׁבָּת זוֹ שֶׁל בּוֹאָם הַמְּאֻשָּׁר

הָרוּחַ מְמַלְמֵל הֲבָרוֹת

שֶׁל הָאָבוֹת הַקַּדְמוֹנִים

סַבְתּוֹת שָׁבוֹת מֵעֵבֶר לְגִדְרוֹת הַתַּיִל וְחַלּוֹת בִּידֵיהֶן

לדבריה של מרג'ורי תרגום הוא דרך אחרת לאהוב, דרך מרתקת ומרגשת במיוחד להתאהב ולגלות עולמות מסעירים. וללא ספק התאהבתי. הנה השיר "תרגום הוא דרך אחרת לאהוב":

תִּרְגּוּם הוּא דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לֶאֱהֹב,

לְהִשָּׁאֵב אֶל חֲרִיצֵי הַמִּלִּים,

לֶאֱחֹז בָּהֶן בַּיָּדַיִם כְּמִי

שֶׁאוֹחֵז בְּחַיֵּי הַנּוֹלָד…

 

אחדים מספריה של מרג'ורי אגוסין:

ספרי שירה

שלושת הספרים שיופיעו באסופה בהוצאת אבן חושן:

1. בקרב מלאכי הזיכרון – Entre los Angeles de la memoria, Wing Press, 2006

2. שירים לחוספינה – Poemas para Josefina, Sherman Asher Publishing, 2004

3. מלאך הזיכרון – El ángel de la memoria, Wing Press 2001

ALVAR en color y Poemas , Gesmax, SL 2005

Liuvia en el desierto Sherman Asher Publishing 1999

Querida Ana Frank  university Pres of New England 1998

Travesias Generosas The Black Rock Press, University of Nevada, Reno 1992

 

ספרי פרוזה: רשמי מסע, זיכרון, גלות, וזכויות אדם

Cartographies, meditation on travel, The University of Gorgia Press 2004

Amigas , Letters of frendship and Exile, University of Texas Press, 2001

The Alphabet in My Hands: A Writing Life, Rutger University Press 1999

Uncertain Travelers: Conversations with Jewish Women Immigrants to America 1999

Always From Somewhere Else: A Memoir of my Chilean Jewish Father 1998

A Women's Gaze: Latin American Women Artists 1998

A Cross ans a Star, memories of a jewish girl in chile, University of New Mexico Press 1995

Sagrada Memoria: Reminicencias de una nina judia en Chile 1994

 

לקריאה נוספת:

רשימת ספרים מפורטת של ספריה של מרג'ורי

ביוגרפיה של המשוררת

 

רחל פרק מתרגמת מספרדית לעברית חומרים מגוונים. למדה רפואה וטרינרית במדריד, ספרד. עסקה ברפואת חיות עד שנת 2000 ומאז הטיפול בחיות המחמד פינה את מקומו לאהבה למילה הכתובה.