כתיבה שיתופית: מבטים על קיץ

מאת: אלכס בן ארי, אילנה זיידמן, קרן אייל מלמד

הרצף הבא הוא חלק משבוע של כתיבה שיתופית של שלושה: קרן אייל מלמד, אילנה זיידמן ואלכס בן ארי. פתחנו קבוצת ווטסאפ וכתבנו אל תוכה: שלושה כותבים שהם הורים לילדים בחופש הגדול, עובדים במִשׂרה מלאה, וגם אנשים רצים בלב הקיץ הלוהט והלא נגמר.

נטלנו על עצמנו שני אילוצים בלבד. הראשון: שכל הקטעים יהיו סביב מילה אחת שנבחרה מראש – קיץ. השני היה הקשבה: כל פרגמנט נולד מתוך קשב לזה שקדם לו. לעיתים החיבור ברור, לעיתים הוא סמוי יותר ולעיתים פנימי לגמרי. לא היה סדר קבוע מראש בין הכותבים; כל אחד כתב מתי שרצה וכמה שרצה.

מעניינים יותר אולי הם האילוצים שלא בחרנו במפורש אלא התגלו לנו אגב עשייה ועיצבו במובלע את טיבו של הרצף הזה. מלבד זה שהיא הִכתיבה בדיעבד נטיה אל הפרגמנט הקצר, הבחירה לכתוב בקבוצת ווטסאפ שׂמה אותנו באזור ביניים שבין התכנסות מכוונת על מנת לכתוב, כמו למשל במושב רֶנְגָה, לבין כתיבה ספונטנית לחלוטין. הטלפון, ולכן הקבוצה שבתוכו, נמצאים כמעט תמיד בהישג יד. הנוכחות המתמדת הזאת יצרה בהקשר של הכתיבה היפוך מפתיע: במקום גורם קוטע ומטריד הפך הטלפון בשבוע הזה לגורם של חיבור והרמוניה, למייצג גשמי של המקום הפנימי הנוכח, המתבונן, זה שמרחף, שקט, בגובה נמוך מעל פני השטח ההומים. הזמינות היתרה של המכשיר, ולכן של הקבוצה, אִפשרה לנו לשוב למקום הזה לא ברגעי חסד נדירים אלא כעניין של יומיום, עם כל הודעה שהגיעה ועוררה בנו הדים, עם כל חמיקה של כל אחד מאיתנו לכמה דקות משנתגבש בו איזה דבר לאומרו.

הדפים שלפניכם הם, כאמור, מיקבץ מתוך הרצף של השבוע הזה. הקטעים מובאים כפי שנכתבו במקור. הסדר ביניהם שוּנה רק מעט, בנקודות שהיה צורך לפצות על קטעים שלא נכנסו.

א.ב.א.

 

קרן:

בַּקַּיִץ אֲחוֹתִי נוֹלְדָה

וּבְכָל קַיִץ הִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי

 

אילנה:

בַּקַּיִץ

יֵשׁ חֹרֶף

בְּמָקוֹם אַחֵר

 

אלכס:

מֵהַבַּיִת לַקָּפֶה

חוֹצָה

סְבָכָה שֶׁל קַיִץ

 

אילנה:

דְּרוֹר קָטָן עוֹמֵד

בְּרִבּוּעַ צֵל שֶׁמַּטִּיל

לוּחַ מוֹדָעוֹת שֶׁעָלָיו

צִיּוּר שֶׁל מַזְגָן

 

קרן:

הַרְחֵק מִמֶּנִּי

נָח בְּתוֹךְ לוּחַ הַשָּׁנָה

הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל

 

אלכס:

הַרְחֵק לְמַטָּה

מֵחַלּוֹן בִּנְיַן מִשְׂרָדִים

קַיִץ

 

קרן:

הַשָּׁמַיִם זִירַת פֶּצַע

 

אילנה:

קַיִץ

חֲרֵדִי סְפָרַדִּי בְּבִגְדֵי אֲבוֹת

אֲבוֹתָיו שֶׁל חֲרֵדִי אַשְׁכְּנַזִּי

מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו

 

אלכס:

רַבִּי חֲסִידָא הָיָה נוֹתֵן בְּסוֹף הַקַּיִץ סִימָנִים.

אָמְרוּ לוֹ:

וּכְלוּם אִם אֵינָם מִתְקַיְּמִים אֵין הַקַּיִץ מִסְתַּיֵּם?

אָמַר לָהֶם: "בֵּין אִם מִתְקַיְּמִים וּבֵין אִם לֹא,

עוֹמֵד הַקַּיִץ לְעוֹלָם".

וְהוֹסִיף עָלָיו רַבִּי עֲדַאי:

חָרְפּוֹ שֶׁל קַיִץ – קַיִץ

אֲבִיבוֹ שֶׁל חֹרֶף – קַיִץ

סְתָווֹ שֶׁל אָבִיב – קַיִץ

אֲבִיבוֹ שֶׁל סְתָו – קַיִץ

 

אילנה:

סוֹף הַקַּיִץ

תַּחַת נוֹף שֶׁצְּבָעָיו דָּהוּ

מוּכָן חָצָב

 

אלכס:

מַשַּׁב רוּחַ חַם

הוֹפֵךְ אֶת הַכּוֹס

מַזְכִּיר לִי לְהַמְשִׁיךְ בְּעִנְיָנַי

 

המאמר והשירים פורסמו בכתב העת ננופואטיקה, גיליון 5