285

בערת הקיץ של אדית וורטון

מאת: כנרת רובינשטיין

קריאה חוזרת בנובלה קיץ לאדית וורטון

חייה של צ'ריטי רויאל, גיבורת "קיץ" לאדית וורטון מתערערים כאשר כובע הקש של האדריכל הצעיר לוּשיוּס הארני נחטף מראשו בכנפי רוח יוני קלילה ומתגלגל בין רחובות הריקים של העיירה המנומנמת דורמר-צפון. (Dormire לקוח מהפועל לישון בלטינית) בעוד הארני הזר דולק במבוכה אחר כובעו, צ'ריטי בת חסותו של מר רויאל, נותרת נטועה ואינה נחלצת לעזרתו. היא משקיפה על דלותו של הרחוב הראשי "בתשומת הלב המחודדת שיוצרת נוכחותו של זר במקום מוכר." תנועתה היחידה של צ'ריטי הנתקפת מיאוס למראה כפרה השומם היא נסיגה המטרימה את הבאות: "…(היא) נסוגה עתה אל הבית, העמידה פנים שהיא מחפשת את המפתח הטמון בכיסה." (עמ' 6). הנובלה מגוללת את מערכת היחסים הארוטית ורווית התשוקה המתפתחת בין צ'ריטי להארני במהלך אותו קיץ המתואר בספר כמעט כאילו הוזמן כתפאורה מושלמת לתסיסת יצריהם: "כל בעבוע המיצים הזה ובקיעת הנדנים והיפתחות הגביעים נישאו בזרמים של תערובת נינוחות… " (עמ' 39-40).

אך נשוב לסצנת הפתיחה של הספר "קיץ", סצנה בה וורטון אינה רק מעמידה כמעט כניגודים בינאריים את הפער החריף בין אפשרות התנועה במרחב של הארני (הגבר) לבין קיבעונה של צ'ריטי (האישה) אלא שהיא מפליאה לטוות את הקשר הגורדי בין הדמויות למרחב. מלכתחילה מקדימה וורטון ומתארת את מרחב המחייה של צ'ריטי כמוגבל. יכולת שיטוטה תחום כמעט מראש עקב הרקע המפוקפק שלה: היא בת שנולדה מפריצות מינית, והורדה "מההר", יישוב פרימיטיבי ופרוץ חוק וקודים חברתיים המזדקר מצולק מעל דורמר-צפון. היא אומצה בידי עורך דין רויאל כשהייתה בת חמש, והאנשים שבעיירתה ממליצים לה לזכור את מוצאה, ולהישאר אסירת תודה על כך שמזלה שפר עליה. מוצאה הנחות ונטול הייחוס של צ'ריטי מצמצמים מאוד את אפשרויות התנועה שלה במרחב, אך מה שמבטל לחלוטין את המוּבּיליות החברתית שלה הוא מימושה של תשוקתה המינית, עליה היא נענשת בחומרה: ממש כמו אמה, גם צ'ריטי עתידה להרות מאותו קשר לא מהוגן מהארני, והמוצא היחיד שעומד בפניה על מנת להציל את כבודה הוא נישואים לאביה החורג (מאמצה).

וורטון מתארת גם ב"בית השמחה" (1905) וב"עידן התמימות" (1921) את הדיכוי הנשי ואת המחיר הכבד ששילמו נשים על ביטוין העצמי ועל תשוקתן בשלהי המאה ה-19, ובספר "קיץ" משתקף המחיר במלוא הטראגיות שלו: בחוסר יכולתה של צ'ריטי להיחלץ ממרחבי הכפר הנבער שהקדמה כמו פסחה מעליו והוא נותר "שומם מאדם, זנוח מסילות ברזל, חשמליות, טלגרף וכל אותם כוחות הקושרים בין חיים לחיים בקהילות מודרניות." בסיומה של ההרפתקה הארוטית גורלה הופך להיות זהה לגורל הכפר הזניח, "שלא היו בו חנויות, לא תיאטראות, לא הרצאות, לא 'רחוב מסחרי'; רק כנסייה שנפתחת רק בימי ראשון פעם בשבועיים כאשר הדרכים מתוקנות וספרייה שספרים חדשים לא נקנו בה זה עשרים שנה, והספרים הישנים מעלים עובש באין מפריע על המדפים הלחים." (עמ' 7-8). המסע לעיירה הסמוכה נטלטון, אותו היא עורכת לקראת סוף היצירה, קובר לעד את עלומיה ואת יכולת הבחירה שלה. נישואיה לאביה המאמץ שהופך להיות כעת גם בעלה מגלמים את כניעתה הכפולה למערכת הפטריארכאלית ואת הוויתור על מימוש מיניותה כביטוי לעונג. דווקא משום שצ'ריטי טעמה את טעם התשוקה והתמוגגה משיכרונו, הכאב שנגרם לה עקב התרסקות הפנטזיה פוצע יותר, ולכן יכולת תנועתה כבר מראשית הספר נרמזת כנסיגה עמוקה פנימה, לתוך ביתה.

 

כצפוי, גורלו של לושיוס הארני, האדריכל, שונה בתכלית השינוי מגורלה של צ'ריטי. שלא כמו צ'ריטי, חסרת ההשכלה, הייחוס והמקצוע, הארני עובד כאדריכל. הוא בעל תודעה היסטורית וסקרנות אינטלקטואלית. במסגרת תפקידו הארני פוקד את הספרייה המקומית כדי לחפש ספר על תולדות המקום, ועוסק ברישום של הבתים הישנים בעיירה. מלכתחילה הוא מתואר כמי שמשוטט במרחב, מרבה בנסיעות ומדיף ניחוח של ערים גדולות. על כן, פרשיית האהבהבים הקיצית אינה הופכת את חייו או מכתיבה את גורלו. הוא חש רגשות חיבה כלפי צ'ריטי, אך הוא בוחר להינשא לאנבּל בּלץ', הנערה המיוחסת מספּרינגפילד, איתה צפויים לו נישואים נוחים ונכונים מבחינת מעמדם החברתי הדומה.

חוקרת הספרות חנה נווה טוענת שסיפור מסע כולל תמיד טרנספורמציה ממשית של הנוסע (גופו זז במרחב ובזמן) היוצא לדרך עקב תחושת חסר או היעדר (בספרה נוסעים ונוסעות בספרות העברית החדשה). המסע כולל שינויים של סביבה ותפאורה, מוחשיות וחומריות, והוא משמש לייצור המרחב ולהגדרתו, בהתאם לתוואי התנועה שבו. מרחק המסע, מציינת נווה, נקבע על פי עומק השינוי המתחולל בנוסע ולפי מידת הפנמתו את הפגישה עם האחר הנקרה בדרכו. הנחת היסוד הרווחת בתרבות ובספרות היא שהנוסע הוא נוסע גבר, מזכירה נווה, ואכן הנוסעים הגדולים בהיסטוריה ובספרות הם גברים: אודיסאוס, גוליבר, רוביזון קרוזו ואחרים. במובן הזה, וורטון מצייתת להטייה המגדרית המוכרת בכך שהיא משרטטת את מרחבה המוגבל של צ'ריטי הנטועה בביתה ובסביבת עיירתה ובכך, למעשה, משקפת את ההבנייה התרבותית שמקומן הבטוח של נשים באותה תקופה היה תחת קורת גגו של בית האב. עם זאת, וורטון משחקת במאפייני סיפור המסע המקובלים ואגב כך מבקשת למתוח ביקורת על אפשרות המסע הנשי המוגבל: במקום יציאה של הגיבור מביתו למסע ופגישה עם האחר המחולל בו שינוי– הזר החודר לביתה של הגיבורה ונוסע הלוך וחזור הוא המערער את עולמה. צ'ריטי כמעט ואינה יוצאת מגבולות עיירתה, ואינה מרחיקה לכת בדרכים – הזר הוא המגיע במרדף אחר כובעו כמעט עד לסף מפתן דלתה, חודר אל נפשה ואל עולמה ומחולל בה תמורה: הוא הופך אותה מנערה מלאת ציפיות כסוסות לאישה שידעה אהבה. הפיצוי על חוסר היכולת של הגיבורה לנוע ממקומה, מגיע בדמות האהבה הארוטית הנשלחת לביתה כמו חבילה בדואר שליחים, אולם מפני שאפשרויות התנועה הנפשית והפיזית שלה מלכתחילה מצומצמות, גם החבילה הזאת, לרוע המזל, אינה מצליחה לחולל שינוי היכול לחלץ אותה מקיבועה החברתי.
תאום הראי של הנובלה "קיץ" הוא הספר "איתן פרום" שכתבה וורטון בשנת 1911. הספר מתאר את סיפורו של גבר בעיירה בודדת, הסועד את אשתו זינה החולנית ומתאהב בקרובת משפחתו הצעירה מאטי, הנשלחת אליהם כדי לסייע בעבודות החווה. גם יצירת המופת הזו מגוללת את הטרגיות הטמונה במיניות הנשית והגברית כאחד, והיא מצליחה אפילו להיות אפלולית יותר מ"קיץ", לא רק בשל תיאורי הכפור והשלג בעיירה סטרקפילד מסצ'וסטס, אלא בשל האימפוטנציה, חוסר היכולת לממש את התשוקה המינית בין איתן פרום לקרובתו מאטי, תשוקה ההופכת לתסכול ולשאיפה לאובדנות ולמוות.

וורטון זוכת פרס הפוליצר (על ספרה "עידן התמימות") נהגה לטייל בחבלים הכפריים והמבודדים באזור מסצ'וסטס וככל הנראה, ערכה היכרות עמוקה עם העיירות הנבערות והשמרניות, אשר הסתירו בצל קורתן ניוון פיזי ומוסרי, וכך תיארה אותן ביומנה: "בימים ההם עדיין היו העיירות המושלגות של מערב מסצ'וסטס מקומות קודרים מבחינה מוסרית ומבחינה פיסית: טירוף, גילוי עריות וגוויעה אטית מרעב שכלי ומוסרי הסתתרו מאחורי חזיתות העץ הלא צבועות של הבתים… או בחוות המבודדות על הגבעות הסמוכות." (מתוך איתן פרום, תרגום ואחרית דבר מאת טל ניצן). חווה מבודדת מעין זו מתוארת בסיפור "איתן פרום", שהחל אגב בתור תרגיל שכתבה וורטון למורה לצרפתית שלה, כשעקרה לפריז (שם).

ובכל זאת דמותה של צ'ריטי בנובלה "קיץ" מציעה מעט נחמה לחזיונה הקודר של וורטון. הריונה, על אף הכול, מבטיח זרע מסוים של תקווה לעתיד. היא אמנם נטועה בכפרה הצחיח אך עצם הפיכתה מאישה לאם, מרמז על שינוי והתפתחות העתידים להתרחש במצבה, לעומת "איתן פרום" בו הדמויות קופאות כמו השלג שירד על מסצ'וסטס. חוסר היכולת של מאטי ואיתן לממש את אהבתם, גורמת להם לשים קץ לחייהם. אך ניסיון ההתאבדות הכפול והכושל מסתיים בהפיכתה של מאטי לנכה. חוסר האפשרות שלה לנוע במרחב עקב "האילוצים האכזריים הנכפים על עניים," (עמ' 136, שם) הופך להיות לא רק תמה המתארת מגבלה חברתית הנובעת מפערים סוציו-אקונומיים, אלא תיאור ממשי של גופה המשותק. נוסף על כך, לקראת סוף "קיץ" מתעדנים היחסים טעוני המתח בין צ'ריטי למר רויאל וצ'ריטי מצליחה לזהות בו משהו טוב: "מבטיהם נפגשו ובעיניו עלה דבר-מה שלא ראתה בהן מעולם: מבט שנכחו הרגישה בושה ועם זאת ביטחון." (עמ' 207) וכך, בתום חגיגת הקיץ הבוערת והתעוררותה המינית מגיע הסתיו שכמו הודף במתינות את צ'ריטי חזרה לביתה, הפעם כאשת איש: "בשעת ערב מאוחרת, באור הירח הסתווי הקר, הגיעו בכרכרה אל דלתו של הבית האדום."