דְּיוֹקָן עַצְמִי, לא לִמְכִירָה רֹאשִׁי אֲסַם חֲלוֹמוֹת בּוֹעֲרִים. בְּפִתְחוֹ מִתְהַפְּכִים קִלְּשׁוֹנוֹת יוֹמָם וַלַיְלָה. כַּפּוֹת רַגְלַי חָשׁוֹת הֵיטֵב בְּזִמְזוּם הַבְּעֵרָה וְאֵינָן מְמַהֲרוֹת לָנוּס. אֵין בָּהֶן פָּחַד. וְרַק בַּתָּוֶךְ הֻשְׁלְכוּ אֲבָרִים תּוֹעִים, נָעִים בִּמְקוֹמָם לְלֹא מְנוּחָה, מִתְחַכְּכִים זֶה בְּזֶה, מִתְנַצְּלִים עַל עָמְדָּם, רְדוּפִים בֶּהָלַת אֵשׁ רְדוּפִים תְּשׁוּקַת אֵשׁ מַאֲמִינִים מִדֵּי פַּעַם בְּכֹחַ מַיִם רַבִּים. וְאֶת כָּל זֶה לְהַפְקִיד בְּיָדַיִךְ?