בתשובה למכתבךְ / ליאור שטרנברג

הֵקַצְתִּי הַיּוֹם כְּשֶׁסִּיב זִכָּרוֹן
מָזוּג מִן הַחֲלוֹם
אֶל הַבֹּקֶר: פָּנַיִךְ.
גַּם יָד הָיְתָה שָׁם, עֲנוּדָה
טַבַּעַת כְּסוּפָה לְבָנָה
וְחֶמְלָה כְּמַיִם רַבִּים.

כָּל זֶה מוּזָר מִדַּי אַךְ
הוֹ, מֻכָּר. הֵיטֵב אֲנִי זוֹכֵר
בְּקָרִים רְחוֹקִים בָּהֶם טָבַלְתִּי
בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁבִּשְּׂרוּ
כָּךְ הֶאֱמַנְתִּי, אֶת בּוֹאֵךְ
אַהֲבָתֵךְ.

הָעוֹלָם הַמּוּחָשׁ הָיָה פָּרוּם בְּשׁוּלָיו.
רֶגַע הָיִית הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָהָר
וּבְמִשְׁנֵהוּ זַעַם הָאֵלִים.
יָד עֲלוּמָה אָחֲזָה בִּגְרוֹנִי
מוֹתִירָה אֶת רֹאשִׁי פָּנוּי לָאַהֲבָה
וְכַמָּה טוֹב הָיָה אָז לִצְלֹל בַּנָּהָר הַשָּׁחֹר.

כָּל זֶה הָיָה מִזְּמַן.
מִכְתָּבַיִךְ עוֹד שְׁמוּרִים עִמִּי
כְּבוֹר שֶׁל נְמָלִים
אֵלָיו אֵינִי מַרְבֶּה עוֹד
לְהוֹשִׁיט אֶת יָדִי. גַּם תַּצְלוּמַיִךְ,
לֹא זָרַקְתִּי אוֹתָם.

אֵין לִי מֵימְרָה
שֶׁל חָכְמָה מְבֻגֶּרֶת
לַחְתֹּם בָּהּ כַּמִּתְבַּקֵּשׁ.
לֹא זַעַם, לֹא
אַהֲבָה, רַק אוֹתוֹ סִיב
סָמוּי (הַאִם מֻתָּר
לְהוֹדוֹת) נִיעַ לֵב סַגְפָנִי,
נָד עוֹד בָּעֹמֶק הָרַךְ
אֶל צִלֵּךְ