יֵשׁ מִלִּים מַכְעִיסוֹת / מתי שמואלוף

כְּשֶׁאָבִי פָּשַׁט אֶת דֶּגֶל הַקְּרִיאָה
וּפָעַרְנוּ פֶּה אֶל מוּל הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלּוֹ לִמְצֹא מִלָּה,
אִמִּי עָקְפָה אֶת מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ הֶעָקָר,
שֶׁנָּתַן לָהּ וּלְאָבִי חִנּוּךְ שֶׁל עֲבָדִים,
וְהֶאֱכִילָה אוֹתָנוּ בְּפֵרוּרֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁהִיא
אָסְפָה בְּעַצְמָהּ.
וּכְשֶׁקָּרָאתִי בְּעֵינֵי אָבִי,
הֵבַנְתִּי
שֶׁהוּא לֹא הִסְפִּיק לַעֲרֹךְ אֶת סֵפֶר חַיָּיו
וְלֹא הִסְפַּקְתִּי לַעֲזֹר לוֹ
וְהַשִּׁירָה נוֹתְרָה עֲקֶרֶת לְלֹא בַּיִת.


מתי שמואלוף, בין שמואלוף לבין חזז, הוצאת ירון גולן, תל-אביב, 2006, תשס"ו.