אהוב / ט. כרמי

קָשָׁה מִכֻּלָּן, חֲשׁוּדָה מִכֻּלָּן. דּוֹרוֹן שֶׁהוּא שְׁטַר חוֹב, נֶצַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן פֵּרָעוֹן. הַאֲמֵן לִי: אֵין לִי חֶשְׁבּוֹנוֹת הַרְבֵּה אוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת מְעַט. אֵינֶנִּי רוֹצָה לִהְיוֹת גּוֹבָה, בַּעֲלַת חוֹב, נוֹשָׁה נְשׁוּיָה. אֲנִי יוֹדַעַת: אִם חוֹזְרִים עָלֶיהָ בְּלִי הֶרֶף הִיא הוֹפֶכֶת לִנְבִיחָה חַדָּה. אָהוּב. אָהוּב. אָהוּב. לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ, לִפְנֵי הַדֶּלֶת הַנִּנְעֶלֶת, פַּעַם אַחַת וִיחִידָה. מתוך המחזור "דברי פרידה", מהספר ליד אבן הטועים, דביר, 1981