XV / ישראל הר

אִם זָהָב בָּאֵשׁ יִבָּחֵן אֲנִי נוֹשֵׂא בְּחָזִי אֶת הַכּוּר. רָאִיתִי עֵץ יָרוֹק נִשְׁבַּר בַּלַּיְלָה. עֵשֶׂב מִתְעַלֵּף בַּצָּהֳרַיִם. וְנַעַר מוֹעֵד שְׁנֵי צְעָדִים מִפִּסְגַּת הַצּוּק. אֲחִי אֵלִיָּהוּ מֵת בְּטֶרֶם יָדַע לָלֶכֶת נִקְבַּר וְרַגְלָיו אֶל הַיָּם בְּמוֹרְדוֹת הַכַּרְמֶל הִכַּרְתִּי סַפָּן אֲשֶׁר הָלַךְ בַּסְּעָרָה לָחֹג אֶת כְּלוּלוֹתָיו עִם בַּת הַיָּם בְּתַחְתִּיּוֹת הַדְּמָמָה וְהַלֵּב נוֹהֵם לוֹהֵט כְּתַנּוּר שֶׁבָּעַר כָּל הַלַּיְלָה מְחַכֶּה אוֹתָךְ שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי תָּמִיד. מתוך הספר אֶבְיוֹן לִפְנֵי הַנִּצָּה, הוצאת קשב, 2005